כתבה: גליה עוז
איירה: רות גווילי
הוצאת כנרת - זמורה – דביר (2024)
116 עמ' מנוקדים

ספויילר, אם מי מהקוראים / קוראות, מצפה לסוף טוב, למסר חינוכי, לחיזוק ההנחה שרשע מקבל את עונשו, זה לא יקרה בספר ההמשך ל'אני מייקי'.

'במייקי וקשת' אנו שבים ונפגשים עם דמותו הסוערת, והנוגעת ללב של מייקי שכל כך רוצה להיות טוב ונחמד, אבל מסתבך בתגובותיו האימפולסיביות, וחש לעיתים חסר אונים מול אנשים, כללים ונהלים. מייקי המתקשה לתקשר בבהירות ובפתיחות עם הסובבים אותו, במיוחד עם אביו המתגלה כחסר סבלנות.

מייקי שמתרגז מהר, עולה על שולחנות כדי למשוך תשומת לב ומשליך 'בטעות' כריך ממנו 'עפים' מלפפונים וביצים על ילדים, מסתבך עם חבורת בריונים, הורס אוהל בשלבי הקמה וכמעט דורך על פוקסי הכלב...

הכל התחיל במכתב שקיבל לכאורה מקשת ידידתו בו הזמינה אותו להיפגש בספסל מול 'הצופים' ומייקי למרות הסימנים המחשידים יצא מביתו והבין באיחור שנכנס לתוך מארב מתוכנן ונבזי. בזכותה של ימימה, שמתהלכת כאילו 'שקופה' בעולם, הצליח לצאת ממנו ב'שן ועין' והגיע שרוט וחבול לביתה של קשת.

מהסיפור: 'ברגע שהיא ראתה אותי היא זרקה את האבן הצידה, התרוממה ושאלה, 'הי מה קרה לך?' ומהפרצוף שלה הבנתי שאני לא נראה כמו תמיד. את התחבאת שם מאחורי העץ וראית הכל?' 'איזה עץ?' לא עניתי לה. 'מה? אל תפחיד אותי מייקי,' היא אמרה, אבל אני תלשתי מהאדמה את היתד, וכל האוהל נפל...'

בזכות קשת הוא מבין מי פגע בו, ובעקבותיה הוא יוצא לחפש את הפוגעים ומגלה כיצד ניצ חברו הטוב ביותר מעורב באירוע ונוכח כיצד הבריונים ממשיכים להתנהל באין מפריע ולפגוע באחרים. האם יהיה מי שיעצור בעדם? האם יהי מי שיעז להתאמת עימם? בעזרת ימימה וקשת, מייקי לומד לסמוך על אחרים, להיות סבלני, להבין שמצוקות אינן נחלתו בלבד, ושהשונות בין אנשים מביאה עניין ועוצמה ומוזרות מתקיימת רק בעיניי המתבונן.

גליה עוז יצרה את דמותו של מייקי בסדרה שקשוקה, וזכתה בעקבות ספרה הקודם 'אני מייקי' בפרס ראש הממשלה ובפרס דבורה עומר לספרות ילדים. גליה עוז נוגעת בספריה בכאב ובמצוקות הקיימות אצל ילדים רבים, ועושה זאת בשפה בהירה, ועלילה קולחת ומסקרנת. איוריה העדינים של רות גוילי, מציגים את הגיבורים ברגעים שבריריים, למשל הציור של מייקי ואביו (עמ' 103).

יעל פז