ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
נכד קרטה וסבא סנוקרת
כתב: מאיר שלו
אייר: מישל קישקה
הוצאת עם עובד (2023)
30 עמודים, מנוקד
סלי הוא ילד בן שבע. והוא הכי אוהב: ללמוד קרטה. יש לו כבר חגורה כחולה, וזה חשוב כי הוא יכול להגן על עצמו וגם על סבא שלו. סבתא סיפרה שבצעירותו היה סבא ממש חזק, אך נחלש, ולפעמים שוכח. סלי המודאג נחלץ לעזרתו, לובש את חליפת הקרטה ועוקב אחריו (בחשאיות) כדי להיות שם בשבילו במקרה שתבוא עליו צרה, וכאלה יש הרבה בדרך. אולי ימעד וייפול, או שמכונית תסטה מהדרך והוא לא יספיק לחמוק, או שמטאור עצום ינחת לסבא על הראש, או דרקון שמסתתר מאחורי האוטובוס... סלי דרוך כמו קפיץ, מוכן להגן מכל צרה אם יהיה צורך.
כמו בסיפור וניל על המצח ותות על האף, מתקיים בסיפור היפוך תפקידים. סבא המבוגר זקוק להשגחה ולהגנה , וסלי הצעיר משגיח עליו. בראשו של סלי. מציאות ודמיון (כמו: הימצאותם של אריה ודרקון...) מתערבבים, ויוצרים הוויה שרק הוא רואה וחי אותה, ואילו סבא משתף איתו פעולה בקלילות ובהומור.
מאיר שלו מיטיב לגעת ברגשות ובפחדים בלי להחצין אותם. הוא עושה זאת בהומור משועשע אך ברגישות ובעומק שנוגעים בלבבות. סלי נוהג ברגישות ומשתדל שלא להטריד, והסב (המודע למתרחש), משתף פעולה.
איוריו המשעשעים של מישל קישקה מזמינים התבוננות חוזרת כדי להבחין בעוד ועוד פרטים, ובכל פעם לגלות דבר חדש. האיורים מעשירים את הטקסט בצבעוניות ובתנועתיות; האסונות האפשריים מודגשים דווקא באי צבעוניותם לצעירים שאינם יודעים מהי סנוקרת, מוקדש מדריך סבא.
חודשים ספורים לאחר שהשלים את כתיבת הסיפור, חלה מאיר שלו. הוא הספיק לאשר את הסקיצות שהציג מישל קישקה, אך נפטר לפני שראה את הספר המודפס.
מהסיפור: 'מה, סבא', סלי שאל, 'באמת הרמת מכונית ביד אחת?' סבא צחק: 'גם סבתא כבר קצת שוכחת. קודם כל, זאת לא היתה מכונית, אלא משאית. ושנית, לא הרמתי אותה ביד אחת אלא בשתי אצבעות.״