ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
המפוחית
כתבה: תמר מאיר
איירה: יעל אלברט
הוצאת כתר (2023)32 עמ' מנוקדים
הילד שמוליק, בן השבע, חולם על מפוחית שיוכל לנגן בה צחוק ובכי, שמחה ועצב. שמוליק חי בבית היתומים של יאנוש קורצ'ק וסטפה וילצ'ינקה, מאין ישיג כסף למפוחית? איך יגשים את חלומו? באחת הארוחות, נופלת לו השן הראשונה. וסטפה, מחבקת אותו ואומרת: 'מזל טוב! אתה ילד גדול. תוכל לגשת לדר' קורצ'ק.' שמוליק מחייך מאוזן אל אוזן. נפלה לי שן! נפלה לי שן! הוא חושב לעצמו. ד'ר קורצ'ק הרי נותן לכל ילד שנפלה לו שן מתנה קטנה: חצי זלוטי, כדי שיקנה לעצמו משהו נחמד.
מכאן נפתחה הדרך להגשמת החלום, להצלתו מאוחר יותר במחנה אושוויץ, שם ניגן במפוחית בתזמורת האסירים., כשהיה עוצם את עיניו בזמן הנגינה, כדי להימנע ממראות קשים.
תמר מאיר, שכתבה את 'חנות הגלידה של פרנצ'סקו טירלי' בו סיפרה את סיפור הצלתו של חמיה ומשפחתו על ידי פרנצ'סקו טירולי, חוזרת שוב בזמן ומספרת את סיפורו של שמוליק גוגול, נגן מפוחית מפורסם, שהתגורר ,לאחר עלייתו ארצה, ברמת גן. שם הקים תזמורת מפוחיות ולימד מאות תלמידים לנגן במפוחית.
סיפורו של שמוליק הילד, נכתב ברגישות רבה ומתאר מציאות חיים מלאה תום ואהבה. מילים כמו מחנה השמדה, מוות ורעב, אינן מוזכרות בו. כדי לציין ששמוליק עבר ימים קשים, נכתב: ' גם בזמנים קשם מאוד – שמוליק יכול לסמוך על המפוחית שלו. בזמנים קשים במיוחד – הוא עוצם את עיניו כשהוא מנגן, ואז הוא חולם לא על שתי מפוחיות, אלא על תזמורת שלמה של מפוחיות, ובה המון ילדים וילדות מנגנים, והוא מנצח עליהם.'
ציוריה הצבעוניים של יעל אלברט, מלווים את הסיפור. הצבעים הבהירים, מתקשרים לחוויה אופטימית, לטוב, ולתמימות. אולי כהערכה לקורצ'ק ולווילצ'ינקה, שהצליחו להשכין בתחומי בית היתומים, אמונה באדם, חום ואהבה. בסוף הסיפור, אנו למדים על חייו של שמוליק לאחר הגירוש מבית היתומים. ורואים תמונות תקופתיות של גוגול הבוגר.
יעל פז
איירה: יעל אלברט
הוצאת כתר (2023)32 עמ' מנוקדים
הילד שמוליק, בן השבע, חולם על מפוחית שיוכל לנגן בה צחוק ובכי, שמחה ועצב. שמוליק חי בבית היתומים של יאנוש קורצ'ק וסטפה וילצ'ינקה, מאין ישיג כסף למפוחית? איך יגשים את חלומו? באחת הארוחות, נופלת לו השן הראשונה. וסטפה, מחבקת אותו ואומרת: 'מזל טוב! אתה ילד גדול. תוכל לגשת לדר' קורצ'ק.' שמוליק מחייך מאוזן אל אוזן. נפלה לי שן! נפלה לי שן! הוא חושב לעצמו. ד'ר קורצ'ק הרי נותן לכל ילד שנפלה לו שן מתנה קטנה: חצי זלוטי, כדי שיקנה לעצמו משהו נחמד.
מכאן נפתחה הדרך להגשמת החלום, להצלתו מאוחר יותר במחנה אושוויץ, שם ניגן במפוחית בתזמורת האסירים., כשהיה עוצם את עיניו בזמן הנגינה, כדי להימנע ממראות קשים.
תמר מאיר, שכתבה את 'חנות הגלידה של פרנצ'סקו טירלי' בו סיפרה את סיפור הצלתו של חמיה ומשפחתו על ידי פרנצ'סקו טירולי, חוזרת שוב בזמן ומספרת את סיפורו של שמוליק גוגול, נגן מפוחית מפורסם, שהתגורר ,לאחר עלייתו ארצה, ברמת גן. שם הקים תזמורת מפוחיות ולימד מאות תלמידים לנגן במפוחית.
סיפורו של שמוליק הילד, נכתב ברגישות רבה ומתאר מציאות חיים מלאה תום ואהבה. מילים כמו מחנה השמדה, מוות ורעב, אינן מוזכרות בו. כדי לציין ששמוליק עבר ימים קשים, נכתב: ' גם בזמנים קשם מאוד – שמוליק יכול לסמוך על המפוחית שלו. בזמנים קשים במיוחד – הוא עוצם את עיניו כשהוא מנגן, ואז הוא חולם לא על שתי מפוחיות, אלא על תזמורת שלמה של מפוחיות, ובה המון ילדים וילדות מנגנים, והוא מנצח עליהם.'
ציוריה הצבעוניים של יעל אלברט, מלווים את הסיפור. הצבעים הבהירים, מתקשרים לחוויה אופטימית, לטוב, ולתמימות. אולי כהערכה לקורצ'ק ולווילצ'ינקה, שהצליחו להשכין בתחומי בית היתומים, אמונה באדם, חום ואהבה. בסוף הסיפור, אנו למדים על חייו של שמוליק לאחר הגירוש מבית היתומים. ורואים תמונות תקופתיות של גוגול הבוגר.
יעל פז