לא מדברות עם אנה
כתבה: לידר הראל
איירה: אפרת ברונשטיין
הוצאה: הקיבוץ המאוחד (2022)
195 עמודים
אנה כל כך רצתה לחזור לבית הספר שבקיבוץ. כל כך רצתה לחזור ולהיות עם חברתה נטע. אך דווקא כשזה קרה, חל קרע וכגודל הציפייה, כן גודל המרחק שנוצר ביניהן.
'אם מישהו היה מספר לאנה שהחברה הכי טובה שלה תהיה זו שתכאיב לה יותר מכולם, היא לא היתה מאמינה. זה היה כמעט כמו להאמין שהשמש זורחת בלילה ושוקעת ביום, או שכדור הארץ משולש'.
כך מתחיל סיפורן של אנה ושל נטע, סיפור שראשיתו בחברות עמוקה ובהמשכו נפערת תהום בין השתיים. מילדה אהודה ומעורבת, הופכת אנה בהדרגה לילדה 'שקופה'. אמנם לא הכריזו על חרם גלוי עליה, אבל בהדרגה, היא הופכת לילדה שלא רואים וקולה (גם כשהיא מנסה להשמיעו), אינו נשמע.
'חרם שקט' הוא מצב מתעתע וקשה להוכחה. איש אינו מכריז עליו בגלוי, אין הצקות ולא השפלות מפורשות. לכן קשה למבוגרים לאתר אותו וקשה לילד לקלוט את ממשותו. אפשר לחשוב שהוא פרי דמיון.
לידור הראל שזה ספרה הראשון, כתבה על נושא כאוב. בכל כיתה נמצאות נטע, נעמי או דניאל, ובכיתות רבות נמצאת גם אנה. הסיפור כתוב מנקודות מבטן של שתי הגיבורות. הקוראים/ות יכולים להזדהות עם הכאב של אנה, אך גם קולה של נטע נשמע, על מורכבות קשייה עם עצמה, עם משפחתה ועם חברותיה. סיפורן נחשף ברגישות והילדים מתוודעים למורכבויות אלה.
בסיפור בא לידי ביטוי נתק תקשורתי המתקיים בין ילדים למבוגרים, המתנהלים בעולמות מקבילים. גם הפתרון אינו מושלם, אף שישנם רמזים לתחילתה של חברות חדשה, ולאפשרות של השלמה.
יעל פז