כתבה: אילנה מוּנק
איורים: שירלי וייסמן
הקיבוץ המאוחד 2022
26 עמוד, מנוקד
לבני 3 - 6
במשפט אחד
תמרי הקטנה נבהלה מאוד כשהלכה לאבוד בחוף הים, אבל בזכות כלבלב שפגשה עצוב שפגשה בחוף היא ידעה בדיוק איך לעזור לו – וגם לעצמה.
שורות מהספר
הַחֹל, רַעַשׁ הַגַּלִּים, הַשָּׁמַיִם הַבְּהִירִים, הַמּוּזִיקָה,
חֲבָטוֹת הַמַּטְקוֹת וּצְחוֹק הַיְּלָדִים - הַכֹּל הִסְתַּחְרֵר סְבִיבָה כְּמוֹ קָרוּסֵלָה.
'אִמָּא!' הִיא רָצְתָה לִצְעֹק, אֲבָל שׁוּם קוֹל לֹא יָצָא מִפִּיהָ.
תָּמָרִי הִתְיַשְּׁבָה עַל הַחוֹל וְכִסְּתָה אֶת רֹאשָׁהּ בְּיָדֶיהָ.
בּוּם-בּוּם-בּוּם, הָלַם לִבָּהּ כְּמוֹ תֹּף.
הָלַכְתִּי לְאִבּוּד. הָלַכְתִּי לְאִבּוּד. הָלַכְתִּי לְאִבּוּד...
תקציר
תמרי מפחדת מכל מיני דברים, אבל יותר מכול היא פוחדת ללכת לאיבוד, וזה בדיוק מה שקרה לה כשבאה עם הוריה לחוף הים והתרחקה מעט כדי לשחק על קו המים. כשלא ראתה את הוריה הבינה שהלכה לאיבוד והתחילה תמרי לרוץ על החוף, אולם את הוריה לא מצאה. כלבלב קטן ועצוב התקרב אל תמרי והיא הבינה: גם הוא הלך לאיבוד! ואז ידעה מה לעשות. היא ניגשה עם הכלבלב לסוכת המציל, הודיעה שמצאה כלבלב, ומיד הושיט לה המציל מיקרופון והזמין אותה להכריז על המציאה. ואז, למרבה השמחה, הופיעה לא רק בעלת הכלבלב, אלא גם אמא ואבא של תמרי ששמעו את קולה במערכת הכריזה ומיהרו לחבק אותה.
משקפי קריאה
הסיפור הקטן, החביב הזה מתאר אפיזודה מבהילה שחוותה ילדה קטנה בחוף הים, אבל אינו מסתפק ב'סוף טוב' בנאלי. תמרי אמנם נבהלה והייתה קרובה לאיבוד עשתונות, אבל דווקא הכלבלב הקטן, העצוב, המייבב, עזר לה להחזיר לעצמה את אומץ לבה. נפרדה לרגע מהפחד ומהבהלה, הזדהתה עם הכלבלב שנזקק לחמלתה, נזכרה במה שלימדו אותה ופנתה לסוכת המציל. ושם, אף שניתנה לה ההזדמנות להשתמש במיקרופון והיא יכלה להזעיק את הוריה – צערו של הכלבלב היה חשוב לה ממצוקתה שלה.
על האיורים
בתחילת הסיפור כשהקוראים שומעים מי היא תמרי – 'מפחדת מכל מיני דברים – מהחושך, ממפלצות, מליצנים ואפלו מבלונים', הם רואים איור של ילדה מבועתת, פעורת עיניים, שאינה מסוגלת להישאר לבדה כשאבא יוצא לזרוק את האשפה, ונתלית בזרוע של אמה בזמן טיול תמים בקניון. גם כשהיא 'משחקת' עם הגלים – עיניה המוגדלות (באיור) מגלות שהפחד והבהלה הם טבע שני לה. את הבדידות והבהלה שהיא חשה מגבירים איורי הדמויות הממהרות סביבה; האיור משקף את האימה שתמרי חשה; כל הדמויות סביבה מנוכרות, נראות ממותניהן ומטה. נשים? גברים? לא ברור, אבל איש אינו נותן עליה את דעתו. ההזדהות של תמרי עם הכלבלב שמופיע לפתע – עצומה. שניהם באותה צרה, היא כבר לא לבדה, ועיניה של הדמות באיור כבר אינן פעואות מפחד. היא מרכינה את ראשה ואת עיניהם אל הכלבלב שבידיה, וכבר יודעת מה עליה לעשות. איור המציל מייצג את המציל האולטימטיבי; חבוש כובע מצחיה ומשקפי שמש, על צווארו תלויה משרוקית ובידו כוס קפה, אבל גם חיוך של הבנה. כשההורים מופיעים ועוטפים את בתם בחיבוק אוהב, המציל מרחיב את חיוכו ומעניק לקטנה האמיצה כובע: 'תמרי, מהיום את חלק מצוות ההצלה של החוף. כל הכבוד!'
ספרים מאותו מדף
פתחו הולך לאיבוד / יאשה סופר
ברווזונת מת-גע-גע-ת / טובה שינברג
יונתן בלש ממש / דויד גרוסמן
מיכאלה האמיצה / קווין הנקס
מפתח הלב / נירה הראל
נירה לוין