כתבה ואיירה: נטלי וקסמן שנקר
עם עובד 2019
38 עמוד, מנוקד

'יש אנשים שאוהבים חתולים,
וכאלה שאוהבים חלונות ראווה מעוצבים
או מכשירים משונים.
גיורא אוהב עצים.

הוא אוהב להביט, לזהות, להכיר
עצים שונים בכפר ובעיר,
באובב עצום, שסק קטן,
אשל, פֵּקָן ועץ תות לבן.
ברוש, לִבְנֶה, אזדרכת וטיק,
זית צעיר וזית עתיק.'

גיורא אוהב עצים. מאז שראה יום אחד 'עץ תפוח מלוכלך וזנוח [...] בגזעו נעוצים מסמרים חלודים' - הוא עושה ככל יכולתו להציל עצים שנגזר עליהם להיכרת, עצים פגועים ועצים בלתי רצויים ואוסף אותם לביתו. שמו יוצא למרחוק, ואנשים מניחים על מפתן הבית 'ארגזים עמוסים בצמחים מסכנים'. בסופו של דבר גיורא מזמין לחצרו שכנים ומכרים, ומעניק לכל אחד מהבאים מתנה; עץ לאימוץ.

הצבע השולט בספר – כריכה ופנים – הוא הירוק; חזיתות החנויות והבתים בעיר, מכוניות, משאית האשפה ופחי אשפה, אופניו של גיורא והכיתוב 'מכבסת גיורא' על ארגז המטען של האופניים, שקיות האשפה שהוא אוסף לתוכן את המודעות והמסמרים החלודים שהוא מוצא על גזעי עצים, חפצי בית ורהיטים בביתו, עצים וצמחים אחרים ואפילו הציפורים בגנו של גיורא – כולם בירוק.
גוני חוּם, ירוק-אפור קדורני ואוֹקֶר מאפיינים כל סביבה שיש בה צמחים חסרי מזל, וגוונים אופטימיים יותר של חום חַם ושל ירוק רענן מציפים את חצרו המלבלבת של גיורא. הכפולה הססגונית והשמחה-למראה ביותר בספר מציגה בשלל צבעים את העצים, את פרחיהם ואת פרותיהם בעונות השונות.

הסביבה הירוקה מבקשת להשמיע את קולם של חסרי הקול – הצמחים, ולהבליט את השליחות שלקח על עצמו פטרונם - בעל מכבסה תימהוני למראה, משוגע לדבר או, אם תרצו - רובין-הוד-של-העצים, שנטלי וקסמן שנקר בראה כדי לעורר את מודעותם של קוראים צעירים למי שזוכים פחות לתשומת הלב הציבורית. מתוך הכפולות המאוירות מצטללת ועולה דמותו של גיורא, שתחילה ניכרים בו תום, תימהון וחמלה, ואחר כך נוסף להם חיוכו של מי שאזר אומץ וגילה את יכולתו לחולל שינוי.

זהו הספר הראשון שוקסמן שנקר לא רק איירה אלא גם כתבה, אך הטקסט אינו מצליח להתרומם ולהצטרף לקול הצלול שמובילים האיורים. כמו כותבים לא מנוסים רבים, וקסמן שנקר מתפתה לשלוח את ידה בחריזה, כאילו פנייה לקוראים צעירים מחייבת כתיבה בחרוזים, ולא היא. התוצאה היא חריזה בלתי מהוקצעת, שאילוציה מולידים פשרות ובחירות סמנטיות ותחביריות לא טבעיות. מוטב היה לספר את הסיפור בשפה טבעית, יציבה וחסרת יומרות פואטיות, ולהניח לעוצמת המעשה הסביבתי-חברתי לעמוד במרכז תשומת הלב של הקוראים.

נטלי וקסמן-שנקר היא בוגרת מכללת שנקר, ומתגוררת בקיבוץ ברקאי. בריאיון לאתר כלכליסט היא מספרת על חיבתה ארוכת השנים לעצים; כבר בכיתה ב ניסתה לכתוב ולאייר סיפור על ילדה שבורחת מהבית ועוברת לגומחה גדולה בעץ. 'אני מאד אוהבת עצים מיוחדים וכאלה שצומחים במקומות לא שגרתיים, למשל כאלה שנראים כאילו הם בוקעים מתוך בתים'. בין היתר איירה את המפוזר מכפר אז'ר מאת לאה גולדברג ואת דודה לאה מאת שהם סמיט.

ספרים מאותו מדף:
הדוב שאהב לבנות מטוסים, מאת אוליבר ג'פרס
הגן הסקרן, מאת פיטר בראון
פלורט, מאת אנה ווקר
גוזל השלולית, מאת ג'ין ויליס
שלולית ביער ירושלים, מאת דבורה בושרי

האיש שאהב עצים מתאים לבני חמש עד שבע.
נירה לוין