הארנב נוֹנִי היה בטוח שנועד לגדולות; לאחר שהתמיד באימוני הקפיצות וניצח את כל המתחרים האחרים – הוא הוכתר כאלוף היער בקפיצות! אבל יום אחד הופיע ביער ארנב אחר ששמו – ראו זה פלא! - נוֹנִי-יוֹתֵר. השניים התיידדו ובילו יחד, עד שהתברר שנוני-יותר מיטיב לקפוץ מאלוף היער. נוני, שתהילתו נגזלה ממנו, הגיב בפרץ זעם, האשים את חברו החדש ברמאות, כינה אותו 'שקרן' ו'רמאי', הפליג בכינויי גנאי ולבסוף גירש את נוני-יותר המופתע מביתו: 'תלך מהבית שלי ואל תחזור!'.

נוני-יותר ניסה להתפייס עם נוני, אבל כעסו של האלוף המודח התעצם והלך עד שנוני-יותר ויתר גם הוא על האפשרות להשלים. טעות של הדוור הוסיפה שמן למדורת הריב, ואף שנוני ביקש על נפשו והתחנן לפיוס - נוני-יותר מקשיח את לבו. וכמו שקורה בסכסוך מתמשך - כל אחד מהחברים-לשעבר מתעטף בעלבון ובכעס ומתבצר בצדקתו. ומה אפשר לעשות?

הסיפור - רָשוֹמוֹן בזעיר אנפין – מתאר בפירוט מהלך של ריב בין קטנים, אבל תרשים הזרימה של המהלך הולם גם בעלי ריב מבוגרים בכל מקום: תחילַת העימות באגו פגוע, המשכו בעלבון המצמיח כעס ומניב אקט פוגעני-נקמני. סופו של הריב בקול הדממה הדקה של כאב הלב והחרטה, ובפרצי זעם מעת לעת המכרסמים בשמחת החיים. כמו בחיים, גם בסיפור הקטן הזה עשויים הגעגועים לימי החברות הטובה להיות הצעד הראשון בדרך להכרה בכאב של האחר, להתבוננות הגיונית ושקולה במה שהתרחש – האם יהיה גם כאן פיוס מנחם?

הסיפור על שני הארנבים מסתיים ברגע של היזכרות, במחשבה על מה שאפשר לחזור אליו, ובסיכוי.

נעמה בנזימן שכתבה ואיירה את הספר עיצבה אותו בשני צבעי יסוד – אדום וכחול, שני צבעי יסוד עתירי סמליות ומשמעויות, הנקשרים בין היתר לכוח ולמלחמה, לזעם, להתגרות ולסכנה (אדום), לסמכות, לעצב, לאצילות ולשלום (כחול). שני צבעי היסוד מתנשאים בסיפור כצוקים שתהום פעורה ביניהם. שלל ההקשרים התרבותיים של הצבעים מהדהד בהתפתחות העימות בין נוני לנוני-יותר, מדגיש את מנעד הרגשות המפעפעים ביניהם, ואת הדרמטיות שבמלחמת החורמה הניטשת בין השניים.

נעמה בנזימן מגייסת גם את הטיפוגרפיה לטובת האקספרסיביות; חלקי הטקסט הנמסרים בדיבור ישיר או מבטאים את אופיו ורגשותיו של כל ארנב מוצגים בגופן ובגודל משתנים, המתפקדים כמערכת הגברה של הטקסט.

בניגוד לדמויות שני הארנבים המעוצבות כל אחת בצבע יציב אחד, הסביבות שבהן הם פועלים מנכיחות את שני הצבעים יחד ורומזות כך על אפשרות של פשרה ושל התקרבות. גם שמותיהם הדומים של שני הארנבים מעוררים מחשבות על הדמיון בין השניים: תחרותיים, סוערים, בלתי מתפשרים ועיקשים, אבל גם רגישים ופגיעים.
כמו כולנו, האין זאת?

הספר מזמין צעירים מאוד וצעירים פחות להתבונן ממרחק בטוח בעימות קולני ובתוקפנות מאיימת, לזהות בין הדפים את עצמם או חלקים באישיותם, לבטא פחד, כעס וחמלה ולהרהר באפשרות של קשירת חוטים שנפרמו וחזרה לתחושה של רגיעה וחוסן .

נעמה בנזימן (1968) היא מאיירת, סופרת לילדים ועורכת אמנותית בוגרת בצלאל.

ספרים מאותו מדף:

ז'וז'ו ומומו, מאת רונית חכם

ספינקי ברוגז, מאת ויליאם סטייג

אלכסנדר והיום האיום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל, מאת ג'ודית ויורסט

דרקון – אין דבר כזה, מאת ג'ק קנט

מוקי ברוגז עם אמא, מאת ימימה אבידר-טשרנוביץ

נוני וניני-יותר מתאים לבני ארבע עד שבע, ולגדולים שסביבם.
נירה לוין