גוסט

כתב: ג'ייסון ריינולדס
מאנגלית: שי אשל
כתר 2018
182 עמוד, לא מנוקד

'הוא ירה עלינו! אבא שלי! אבא שלי באמת ירה... עלינו! על אשתו ועל הבן שלו! לא הסתכלתי לראות במה הוא פגע, בעיקר בגלל שפחדתי שהוא פגע בי. או באימא. הרעש היה חזק וחד כל כך שחשבתי שהמוח הולך להתפקע לי בתוך הראש, [...] אבל הדבר הכי מטורף היה שהרגשתי שהירייה – הרעש הכי חזק ששמעתי בחיים – גרמה לרגליים שלי לטוס עוד יותר מהר. אני לא יודע אם זה בכלל אפשרי, אבל ככה הרגשתי. אימא שלי ואני המשכנו לרוץ, למטה במדרגות ואל תוך הרחוב. נמלטנו אל תוך החושך כשהמוות רודף אחרינו. [...] 

אביו של קאסל בן השתים עשרה, שתיין כרוני שהשכרות עוררה אלימות, כיוון אקדח וירה לעבר אשתו כשנמלטה מהדירה עם בנם הקטן. מאז האב מרצה עונש מאסר והאם והבן חיים בדלות בשכונת מצוקה. האם עובדת בבית חולים והמנות שהיא מביאה ממטבח החולים הן חלק הארי של הארוחות בבית. גוסט – זה הכינוי שקאסל העניק לעצמו - הולך מדי בוקר לבית הספר, אבל מעדיף שלא להתאמץ - לא בבית הספר ולא מחוצה לו. יום אחד, כשהוא מפצח גרעינים על יד הפארק, גוסט צופה בצעירים בני גילו המתאמנים בריצה בהדרכת מאמן. גוסט מגלה שמדובר בנבחרת, וכשהוא מקבל הזדמנות אחת להוכיח את עצמו בריצה הוא מרשים את הרצים ובעיקר את המאמן. האיש, קשוח למראה אך רגיש ואנושי, מבין שלפניו יהלום לא מלוטש, ושלילד הכחוש צפוי עתיד גדול. הוא מזמין את גוסט להצטרף לנבחרת, וכך פותח למען הילד פרק חדש ומשמעותי בחייו.
'בכל אופן, דבר אחד בטוח: בלילה ההוא למדתי לרוץ. אז כשסיימתי לשבת בַּתחנת אוטובוס שמול חדר כושר, ונתקלתי בכל הילדים האלה שהתאמנו על המסלול בפארק, הייתי חייב לבדוק מה קורה שם, בגלל שריצה זה לא משהו שהייתי צריך בחיים להתאמן בשבילו. זה פשוט משהו שידעתי לעשות.' 

לגוסט אין בגדי ספורט מתאימים, לא כל שכן נעלי ריצה, אבל הידיעה האינטואיטיבית שיש לפניו הזדמנות להצליח ולזכות בהערכה היא המנחה אותו להתמיד באימונים ולבטוח במאמן. בדרך אל ההצלחה גוסט נקלע לעימותים ולתגרות ומסתבך בגניבה, אך האֵמון שהוא רוחש למאמן וההכרה המתגברת בכישרונו מדרבנים אותו להתגבר על קשיי האימונים. בסוף התהליך גוסט מרגיש שהוא לא רק אהוב במשפחתו הקטנה אלא גם מוערך בקרב עמיתיו השאפתנים כמותו. הוא מגלה שכל אחד מחבריו לנבחרת גורר אחריו סיפור אישי קשה, הוא חוֹוֶה קשר כמו-הוֹרִי עם אדם השונה בתכלית מאביו האלים ורואה בו מודל לחיקוי. לא בלי קושי, גוסט צומח להיות אדם חושב ומוסרי. 

הסיפור של גוסט מתחיל בריצה שהצילה את חייו מאקדחו השלוף של אביו, ומסתיים בריצה המסמלת את השינוי הגדול שעשה, ומבחינה מסוימת מצילה אותו שוב – הפעם מעצמו, ומדימוי ה'גוסט' (רוח הרפאים) שסימל את תלישותו. רק אז חש שהוא ראוי לשם המחייב שקיבל כשנולד – 'קאסל' (מבצר).
הטקסט קריא מאוד, מתורגם לעברית תקנית שמעורבת בה עגה דיבורית-מרושלת האופיינית למתבגרים צעירים. הסיפור ייגע ברבים שאין בהם היכולת להפוך את כישוריהם הרדומים למקור של כוח, של הערכה עצמית ושל שמחת חיים. 

ג'ייסון ריינולדס (1983) הוא סופר אפרו-אמריקני הכותב לילדים, לנוער צעיר ולמתבגרים. גדל עם אמו ושלושת אחיו באחת השכונות הפחות מבוקשות של וושינגטון. בגיל 9 החל לכתוב שירים ראשונים בהשראת מוזיקת ראפ ששמע בסביבתו, ופיתח עניין רב בשירה. את הספר הראשון בפרוזה קרא רק בגיל 17, ואת יצירתו הראשונה בפרוזה פרסם רק לאחר שקובצי שירה שלו ראו אור. גוסט הוא הראשון בסדרה 'המרוץ', שארבעת הספרים בה מוקדשים לחברי נבחרת הריצה.

ספרים מאותו מדף:
להחזיר את זאב, מאת מינה איתן
אליפים, מאת אסתר שטרייט-וורצל
ילדת חוץ, מאת נורית זרחי
בית מחוץ לבית, מאת רוזמרי בול
מלאלה, מאת מלאלה יוספזאי ופטרישיה מק'קורמיק

גוסט מתאים לבני עשר ומעלה. 

נירה לוין