כתבה ואיירה: מריאן דוּבּוּ
מצרפתית: רמה אַיָלון
כנרת 2018
75 עמוד, מנוקד

'גברת גירית זקנה מאוד.
היא ראתה בחייה המון דברים.
[...]
הבית שלה שוכן למרגלולות הר קטן.
כל שבת היא פונה בשביל שבקצה הגינה שלה
וצועדת אל הפסגה.'

גברת גירית הקשישה יוצאת בכל שבת מביתה המסודר וצועדת אל פסגת ההר. שכניה ומכריה - גבתון לְבַן-גָרוֹן שחי בגינתה, סנאית המתגוררת ביער ואחרים, צופים בה כשהיא חולפת על פניהם, מקל בידה ותרמיל קטן על שכמה. בדרכה אל הפסגה גברת גירית חושבת על טובתם של חבריה, לפעמים היא פוגשת מַכָּר הזקוק לעזרה, כמו צב המוטל על שריונו, ועוזרת לו להמשיך בחייו.
באחת השבתות עוקב אחריה חתלתול סקרן אך הססן, המתעניין במסע אל פסגת ההר: 'אתה תראה, נפלא שם למעלה!', עונה גברת גירית, וכשמתברר לה שהחתלתול אינו מאמין ביכולתו לצלוח מסע כזה, היא מספרת לו על עצמה כשהייתה בגילו. היא אינה דוחקת בו, מתוך הבנה שהוא זקוק לזמן ולעידוד עד שתבשיל בו ההכרה שהוא מוכן למעשה הגדול. וכשמגיע הרגע מקבל החתלתול עצות המועילות לו בסביבה החדשה - הדרך; גברת גירית מציידת אותו במקל הליכה במידתו, מלמדת אותו 'להקשיב תחילה', לעזור למי שזקוק לעזרה ולבחור על פי נטיות לבו. תחילה גברת גירית היא המורה, לולו התלמיד. לבסוף לולו קונה את התורה. כשמגיע זמנה של גברת גירית לוותר ולהעביר את הלפיד - לולו יוצא לדרך לבדו, זקוף ובטוח בעצמו. בפעמים הראשונות הוא משתף את מורתו בחוויותיו ובמעשיו, אך בו-בזמן עושה בחירות משלו. 'לאט לאט ההר של גברת גירית נהיה ההר של לולו'. יום אחד הוא מעודד את הארנבת, ידידה חדשה, להצטרף למסע. היא תהיה הבאה שתקבל לידיה את הלפיד.

הטקסט נמסר בקול כפול; קולו של המספר העד הצופה בגברת גירית במסעותיה ומתאר מקרוב את המתרחש, וקולו של המספר המתבונן, המסיק ומכליל ('גברת גירית היא גם משוררת') ופונה דרך קרבה אל הקוראים כדי לעורר בהם שיח פנימי ('אלא שלא תמיד אנחנו מאמינים בעצמנו'). בתחילתו, הסיפור מתאר את הפריטים המונחים על מדפיה של גברת גירית: 'חתיכה של חרסינה, אבן קטנה חלקה, חול-ים, קן נטוש של פָּרוּשׁ' ולצדם ענף אשוח, אצטרובל ועלה קטן. כל אלה מצביעים על ההוקרה שגברת גירית רוחשת לצומח, לדומם, לחי, ובאותה מידה לאדם ולמעשה ידיו. בהיותו סיפור אלגורי, הדרך אל ההר מבקש לכוון את המאזין הצעיר ואת הקורא המבוגר לתפיסת המסע אל ההר כמטפורה לחיים, ולהכרה בבחירה בחתירה תמידית אל הפסגה כמטפורה לחיים ראויים ובעלי משמעות. הדרך היא העיקר, ומה שההולך בה בוחר לעשות עשוי להביאו אל הפסגה – משמע להתרוממות רוח, להתפעמות ולתחושת סיפוק. גברת גירית היא כל אחד; היא מייצגת את הפוטנציאל הערכי המזוקק של הרוח האנושית השואפת להרמוני ולטוב, ואולי אף את היחידים שהרוח מפעמת בהם, מנחה את חייהם ומשפיעה על רבים אחרים.

מריאן דוּבּוּ (1980) היא סופרת ומאיירת לילדים שנולדה במונטריאול, קנדה.

ספרים מאותו מדף:
הדרך הארוכה לסנטה קרוז, מאת מיכאל אנדה
מיילו בממלכת החוכמה, מאת נורטון ג'סטר
הקוסם מארץ עוץ, מאת פרנק באום
לסי חוזרת הביתה, מאת אריק נייט
העכבר וילדו, מאת ראסל הובאן

הדרך אל ההר מתאים למאזינים מגיל חמש ולכל קורא.
נירה לוין