העוגות שעשו לי בית ספר

כתבה: רחל הַאוּסְפָטֶר
איורים: ברונו זִ'יבֶּר
מצרפתית: דורית דליות
ספרית פועלים 2018
108 עמוד, מנוקד

'היום, כשזָ'קוֹ מדפדף בעיתון ילדים, הוא מגלה לפתע תצלום מעורר תיאבון, והנה הוא כבר רעב! בתצלום מופיעות עוגיות עגולות ועליהן זרויים פתיתי שוקולד זעירים. [...] הוא מנסה לפענח את כותרת הכתבה בעיתון, וזה קשה. [...] מתחת לכותרת מופיעים, בטור ארוך, כל מיני מספרים ומילים. זו בטח רשימת המצרכים הדרושים כדי להכין קוּקִיז. ומתחת לרשימה, קצת יותר למטה, הוא מבחין במשפטים לא ממש ארוכים, עם רווחים גדולים, שמסבירים איך להכין את העוגיות הללו. ולסיום, בגדול, כתוב בתיאבון. זה בהחלט מתאים לו. כי לז'קו יש תמיד תיאבון! נראה שהמתכון הזה נועד לו ורק לו.' 

מאז ינקותו, אמו של ז'קו מלעיטה אותו במעדנים; עוגות, גבינות שמנות, צ'יפס... על אף מחאותיה ואזהרותיה של הרופאה ז'קו משמין והולך, ואמא, רגע אחרי שהיא מבטיחה לשנות את התפריט – ממהרת לנחם את בנה העגלגל במאכלים אסורים. האוכל הוא השמחה הגדולה בחייו של ז'קו, תלמיד בכיתה ב, וגם לבית הספר הוא הולך בכיסים מלאים ממתקים. 'הימים בבית הספר ארוכים עד אין סוף ומשעממים כל כך... מזל שיש הפסקת צהריים בחדר האוכל! [...] קריאה זה דבר מסובך. המילים על הדף חסרות כל משמעות. ז'קו מתקשה לקרוא אותן, והן נפלטות מפיו כצלילים משונים שנחבטים זה בזה ומתרוצצים מפה לשם'. אצבעותיו הדביקות תמיד מכתימות את המחברות, לספור ולחשב קשה 'וגם אין בזה שום תועלת'. גם החברים אינם חביבים, קוראים לו 'מִתְבַּלְמֵס' או 'חזיר'. 

המתכון שהצרפתי הקטן נתקל בו במקרה סימן את נקודת המפנה בחייו. התצלום המגרה עורר את סקרנותו הרדומה; מה טוב שהוא יכול לקרוא! ז'קו חזר הביתה, פענח את רשימת המצרכים ('מעולם לא ראה וניל כך לבדו. הוא בטח לבן או בצבע שמנת'), התקשר לסבא כדי להבין את המספרים והמושגים ('75 גר' חמאה'), הכין בעמל רב בצק לפי ההוראות שקרא בעצמו והכניס תבנית עוגיות לתנור. 'בערב מקבל ז'קו את אמו בשער מלא קמח, בפה מרוח בשוקולד, בידיים משומנות מחמאה ובמטבח מבולגן ומלוכלך. אבל היא לא נוזפת בו, כי יש לו המון כוכבים נוצצים בעיניים'. 

ז'קו גילה שהחיים יכולים להיות מלהיבים, וימיו מלאו עניין ותכונה. בעזרת ה'כסף-קוּקִיז' שקיבל מסבא הוא מילא את המזווה במצרכים לאפייה, הפך לקורא נלהב של מתכונים ואגב כך צבר ידע (מה? לשרלוט יש שם של עוגה??), למד את לוח הכפל, הצליח לחשב כמויות, משקלים ותקציב, והוציא מתחת ידו עוגות ועוגיות נפלאות. אחת לשבוע הציב דוכן קטן בכניסה לבית ומכר עוגיות לילדי הרחוב. המוניטין שרכש וההצלחה המוכחת חיזקו את הביטחון העצמי שלו; הוא התחבר גם עם ילדים שבעבר חשש מפניהם, ונאבק באומץ בבריונים שניסו להתנכל לדוכן שלו. הוא למד לארגן את זמנו ותחביב המהנה הפחית את שעות הבטלה מול הטלוויזיה ואת הצורך במזון מנחם. וחשוב לא פחות - מצבו בבית הספר השתפר פלאים. המורה שלא ידעה דבר על חייו של ז'קו זקפה לזכותה את השינוי והתנאתה בהישגיו של ז'קו, 'אבל אם היא חושבת שזה בזכותה, היא טועה בגדול. זה קרה הודות לרגע שבו פתח את דלת התנור וגילה את העולם. הוא יודע את זה ואין לו שום ספק: הקוקיז הן אלו שלימדו אותו הכול!' 

הסיפור, המצליח להימנע מהטפה לחיים בריאים ומאזהרות על נזקי השומן והסוכר, ייתכן שיפקח את עיניהם של מורים והורים וימריצם לפעול כדי להפוך כישלונות של ילדים - להצלחות. 

רחל האוספטר (1955) היא סופרת צרפתייה הכותבת לקוראים צעירים. בעבר חייתה תקופה קצרה בישראל וכיום חיה בפריז. אחדים מספריה עוסקים ברדיפת היהודים בזמן השואה. 

ספרים מאותו מדף:
האגדה על מרפי בטטה / אואן קולפר
המדריך של צ'רלי ג'ו ג'קסון איך לא לקרוא / טומי גרינוולד
מהפכת התפוזים של מתי / תמי שם טוב
מוקסי מקסוול לא אוהבת את סטיוארט ליטל / פגי גיפורד
קלריס ביו בצרות עם אותיות / לורן צ'יילד

העוגות שעשו לי בית ספר מתאים לבני חמש עד שמונה.
נירה לוין