מעגל יוני הקמח

כתב ורקם: איתמר שגיא
עם עובד 2018
28 עמוד, מנוקד

בתל אביב של ימינו, 'על הגבול שאינו מסומן בין פלורנטין ליפו', שוכנת טחנת קמח ותיקה, שגילה כמעט כגיל העיר. אל הטחנה שאיננה נחה זורמים גרעיני חיטה מכל העולם, וממנה נשפך קמח לבן לתוך משאיות המעבירות את הקמח למאפיות. הטחנה הישנה היא 'ארץ השפע', מעין גן עדן ליונים: 'באות רעבות ויוצאות מדושנות'. יום אחד התעופפה יונה אל תוך חדרו של המספר: 'צחורה וחרישית היא פנימה מעופפת [...] שלום כלה, שלום קלילה, מה מטיסך אליי?' חתולו של המספר רואה את האורחת ונדרך: 'בזעם ובחשק עז לטרוף, / טפריו שלף – ויִכּוֹן לסעודה של עוף!'. 

הסיפור הקטן נמסר בגוף ראשון מפי המספר, שביתו עומד מול טחנת הקמח. במרכז הסיפור – אותה התלקחות קצרה שבין חתול ליונה – לאמור בין צייד לטרפו, בין זומם לתמימה, בין לוחם לסמל השלום. את רגע המאבק הזה – בנאלי לכאורה אך נצחי ומתלבֶּה כמו מאליו מעת לעת - המספר מעצים תוך הנגדתו לאווירה המרגיעה שהוא יוצר בסגנון אישי מאוד, באמצעות מעטפת עשירה של פרטים ותיאורי שלווה ויופי: המספר משתעשע ברמיזות לתנ'ך - 'ולחם מעמל יולד' (איוב) ו'...שבע ועשרים ומאה יונים שוכנות במפעל הקמח' (מגילת אסתר); הוא נוקט לשון הפלגה - 'משאיות של קמח ואניות של קמח וחלליות של קמח...', ומתאר בטון דרמטי ובלשון ציורית-פואטית מראות של חולין - 'גליל ברזל אפור ורחב מתנשא מן הטחנה כמגדל [...] כמו עוגב גדול הוא מנגן, ושר לעולם את שיר הלחם הפשוט'; המספר מרחיב על עצמו - 'אנוכי רכון, בתוך ביתי, אצל שולחן עבודתי [...] עם הנץ החמה קם אני למלאכת המחט' ומתאר בהרחבה ובזחיחות דעת של אוהב-מילים את סביבת העבודה שלו - 'חדר עבודתי נראה הוא כך: / קירות לו דָלֶת, לבנים בבוהק צח. / [...] ועוד מכלי כפתורים מכל מין וזן, / פּוּשְׁטִיִים ונדירים, [...] וחוטים לתפירה ולרקמה בצבעי כל קשת, / מניילון, כותנה ופשתן, צמר ולורקס ומשי, / הלב מזמר, ונרגשת כל יד ממששת!'
הרצף הלשוני האקלקטי והמרובד הזה, המרגיע-מתעתע, נמסר על רקע איורים רקומים מלאכת מחשבת מעשה ידיו של המספר, שהרקמה היא אומנותו. הקוראים שיתמסרו לפרטי הפרטים של הרקמה המעודנת, לרכותה ולצבעוניותה, יחלפו ביעף על המשפט הרומז על הצפוי להתרחש - 'בעד החלון / צופים חתולי הרעב ואני ביונים'; העימות הבלתי נמנע יפרוץ פתאום ויהיה סוער ומפחיד: 'יונה ברה, חתול צחור, / סביב שולחני מרדף סחור-סחור. / נוצות נושרות ושערות, / אימה ומהומה ומלחמה!' -
עד שהמספר, איש של שלום, קוטע את המרדף, מחבק בזרוע החלטית את חתולו הרעב ומחזיר את השלווה אל הבית. גם הוא יודע, שהשלום יהיה 'שלום זמני'.
'הנה כי כן רְאוּ כי טוב –
שלום בבית וברחוב!
ולמעלה סב
כפתור ופרח
מעגל
יוני
הקמח.' 

איתמר שגיא הוא אמן רב-תחומי, בוגר המגמה לעיצוב טקסטיל במכללת שנקר, המתמחה ברקמה וטקסטיל. הספר נפתח במעין מדליון רקום המציג רגע אוטופי; חתול ויונה, שניהם צחורים, יושבים זה לצד זה, בבחינת 'וגר זאב עם כבש'. הסיפור לכל אורכו מלווה באיורים רקומים: השכונה שבה ניצבת טחנת הקמח, מבנה הטחנה, היונים החיות בחסות הטחנה, ביתו וסדנתו של המספר, החומרים המשמשים אותו בעבודתו – כולם מפורטים להפליא, צבעוניים, משלבים בדים מגוונים ועשויים בתפרים מסוגים שונים, מועשרים בכפתורים, בחרוזים, בקונכיות ובכתמי צבע. 

מעגל יוני הקמח מתאים לבני שש עד שמונה ולחובבי אמנות.
נירה לוין