הָיֹה הָיָה פִּילוֹן אֶחָד

כתב: אֵדוּאַרְד אוּסְפֶּנְסְקִי
איורים: אורה איתן
מרוסית: עינת יקיר
עם עובד 2017,
ספר קרטון לפעוטות 

'היה היה סיפור פשוט,
אולי בכלל אינו סיפור,
אולי בכלל אינו פשוט,
אותו רציתי לספר...
זוכר אותו מהילדות,
אולי איננו מילדות
אולי איני זוכר בכלל,
חכו-חכו ואֶזָּכֵר...'

פילון סקרן, שהחליט לטייל לבדו מחוץ לבית, גילה חיש מהר שאיבד את דרכו. כשהוא מתיישב חסר אונים על ספסל בגן ומתייפח מבחינה בו חסידה ומציעה את עזרתה, ובסופו של דבר היא מצליחה להחזיר את הפילון האובד לחיק משפחתו. החוויה הבלתי נעימה הועילה לקטנטן; בזכותה למד היכן הוא גר...
זה כל הסיפור. אף כי עניינו בחוויה שכמעט כל ילד מכיר, ואף שלכאורה אינו מחדש ואינו מפתיע, הוא מענג מכל בחינה, מסופר בחן רב, ובזכות דרך הסיפור מצליחות השורות הקצרות להעלות חיוך על פני המאזינים ולעורר בהם הזדהות והתרגשות.
אוספנסקי מותח את סיפורו בין שתי דמויות, אחת פעילה וגלויה והאחרת רק משתמעת מההקשר החוץ-סיפורי ומחוזקת באמצעות סגנון המסירה של הסיפור: בתחילת הסיפור נשמע קולו של המספר בגוף ראשון – אב המספר לבנו הקטן סיפור לפני השינה: 'היה היה סיפור פשוט [...] אותו רציתי לסַפֵּר'. קולו המזוהה של האב חוזר ונשמע רק בכפולה האחרונה: 'אני עצמי זוכר את זה / אבל שכחתי כבר...'. הילד, שקוראים מיומנים מבינים שהוא הנמען של הסיפור, מופיע רק באיוריה של אורה איתן – פעם אחת בתחילת הסיפור ופעם שנייה בסופו. בשני האיורים מציגה אותו המאיירת במיטתו, מכוסה היטב. בתחילת הסיפור עיניו עצומות והוא נראה מנומנם (אם לא ישן ממש), ובסוף הסיפור פניו של הילד מופנים אל הקיר ונראה כשקוע בשינה עמוקה. בכפולה האחרונה נראה באיור גם האב, הלא הוא המספר; שרוע בפישוט איברים על כורסה סמוך למיטת הילד ושקוע בשינה. בידו השמוטה משקפי ראייה ועל הרצפה ספר פתוח.
בתוך המסגרת המנומנמת הזו ובניגוד משעשע לה - מתרחשת ההרפתקה; קטנה ודחוסה ודרמטית. אורה איתן זיהתה את הטון המטושטש בדיבור של האב המספֵּר, הנשמע אותנטי ואמין דווקא משום שאינו זוכר במדויק שום פרט בעלילה: 'אולי סנונית, לא חסידה,/ אולי בכלל ציפור-ילדה, / [...] אולי זה לא היה הכלוב / סליחה, איני זוכר...'. מילת הספק 'אולי' חוזרת בסיפור 24 פעמים! בהתאמה לאווירה המרדימה של סצנות המסגרת בחרה איתן לאייר את הספר בסגנון קולאז' (הֶדְבֵּק); כל הדמויות והזירות באיורי העלילה ובאיורי המסגרת הורכבו ממה שנראה כפיסות בד ופיסות נייר. חלקים מהדמויות, בעיקר פנים וגפיים, הורכבו מפיסות נייר או בד חלקות, ללא הדפס, אך בגדיהן והסביבה שבה הן פועלות הורכבו מפיסות נייר ובד מודפסות וצבעוניות מאוד. שפע ההדפסים המתחלפים מכפולה לכפולה ומדמות לדמות כמו-מרצדים מול פני המאזינים הצעירים, מדמים את המראות שחווה מי שעוצם את עיניו בסביבה מוארת ומעצימים כך את הטשטוש והאופי הלא-ברור של עלילת הסיפור כפי שהיא נמסרת מפי האב המנומנם. 

יצירתו של אוספנסקי היא סיפור השכבה נפלא גם בזכות חבירתן של המתרגמת והמאיירת לטקסט שנכתב לפני שנים ובמרחקים. המתרגמת עינת יקיר העמידה גרסה עברית בהירה, מוזיקלית וטבעית לסיפור מלא ספקות, והמאיירת אורה איתן השכילה להציף ולהעצים באיוריה את מה שהטקסט רומז לו. 

אדוארד אוספנסקי נולד ב- 1937 בעיר קטנה סמוך למוסקבה. לאחר שהוסמך כמהנדס עסק בכתיבה ובהפקה של סרטי הנפשה, ומילא תפקידים שונים בתסכיתי רדיו ובתכניות טלוויזיה הומוריסטיות, חינוכיות ומוזיקליות לילדים. כותב לילדים ולמבוגרים. 

הָיֹה הָיָה פילון אחד מתאים לבני שנתיים-שלוש, ולמבוגרים המתענגים על ספרות טובה לילדים.
נירה לוין