כתב ואייר: בוב גְרָהָם
מאנגלית: אבירמה גולן
כנרת 2018
32 עמוד, מנוקד

'ביום חמישי בבוקר בשעה 9:59
ג'וֹדִי ציירה ברווז –
עם כובע צילינדר, מקל ומגפיים
מהעור הכי רך.
על המגפיים היא צבעה כפתורי כסף:
כפתור אחד... כפתור שני...
ולפני הכפתור האחרון הצבע התעכב רגע באוויר.'

הרגע האחד הזה אינו יוצא דופן משום בחינה, לבד מן העובדה שבדיוק אז נעמד אחיה התינוק של ג'ודי על רגליו ועשה את צעדיו הראשונים כאדם זקוף. בדיוק אז ישבה במטבח הסמוך אמה של ג'ודי וניגנה בחליל. בדיוק אז ריחפה נוצה מול חלון הבית. לא מעט אירועים קטנים נטולי חשיבות קוסמית אך משמעותיים במידה זו או אחרת לבעליהם התרחשו במעגלים מתרחבים סביב ג'ודי הקטנה – ביתה, הרחוב שלה, השכונה שגרה בה - בדיוק כשהתעכבה לרגע, לפני ציור הכפתור הכסף השלישי.

בטכניקה של zoom in - zoom out מַסִיעַ בוב גרהם את נקודת המבט שלו על אֲנָךְ דמיוני, משל הייתה מצלמה על חצובה. התנועה מתחילה בג'ודי המציירת ברווז, ומכאן עולה ומתרחקת ומשתהה פה ושם עד שהיא משקיפה על המקרוקוסמוס של הכְּרַךְ הגדול. ואז שבה נקודת המבט ומתקרבת לנקודה קרקעית אחרת. ככל שנקודת המבט שלו מגביהה ומתרחקת מהילדה המציירת, עיניו קולטות עוד ועוד אירועים קטנים והוא מדווח על כל מה שקורה ברדיוס גדל והולך סביב הילדה והציור. תחילה אנחנו רואים את ג'ודי ואת הציור שלה, אבל איננו יודעים איפה היא נמצאת. כשה'מצלמה' - הלא היא נקודת המבט של הכותב – מתרחקת, אנחנו רואים שג'ודי נמצאת בחדר ילדים ובקרבתה אחיה התינוק. נקודת המבט ממשיכה להגביה, ואנחנו רואים גם את החצר, את השכנה שיוצאת לריצת בוקר ואת הרחוב והבתים הסמוכים. והנה ה'צלם' בוחר להתמקד במקום אחר, והמצלמה הדמיונית נכנסת לתוך מאפייה וקולטת לקוח המשלם בעד כיכר לחם, חייל ואמו הנפרדים ברחוב, אב הקושר את שרוכי נעליו של בנו הפעוט... ושוב משגר הכותב-צַלָּם את נקודת המבט שלו לשחקים, וקולט בעדשת המצלמה הדמיונית שלו את השכונה כולה ממעוף הציפור. כשלהקת ברווזים חוצה במעוף את שמי השכונה - נולד תינוק בבית החולים שלמטה. כשטלפונים מצלצלים במשרדים שבגורדי השחקים - כלב מתפלש בחול על שפת הים.
בספרו של בוב גרהם אין עלילה במובן השגור של המילה; זהו ספר להתבוננות ולמחשבה, המראה לפילוסופים צעירים מאוד את האנושות כגוף חי עצום ממדים, שכל חלקיו-איבריו האדירים והזעירים פועלים בו-זמנית. ג'ודי, ילדה קטנה שיש רק אחת כמוה – גם היא חלק פועל במציאות הזאת וגם לה חלק בהתנעתה. כשג'ודי מציירת את הציור שרק היא מציירת - כל העולם עסוק, כל אחד בעניינו ובהרמוניה כמעט נִסִּית שאיננה מוגבלת בזמן ובמרחב. אפשר להרהר גם בקול: כל אלה מכירים זה את זה? או מכירים את ג'ודי לפחות? יפגשו פעם זה את זה?). וזה הסיפור.

ספרים מאותו מדף:
כוס התה שלי / דרור בורשטיין
השאלות הכי הכי גדולות / מאת סטיבן לו
על מה אנחנו חושבים? / סטיבן לנדאו

בוב גרהם נולד ב-1942 בסידני, אוסטרליה. כותב ומאייר ספרים מצוירים, חי בבריטניה. כתב ואייר גם את איך לרפא כנף שבורה (2012) ואת אוטובוס ושמו עדן (2014).

כפתורי כסף מתאים לבני ארבע עד שבע.
נירה לוין