כתבה: אסטריד לינדגרן
איורים: אבי עופר
משוודית: יעל צובארי
ידיעות אחרונות ספרי חמד 2017
61 עמוד, מנוקד

'כך ייראו חייה מהיום והלאה, הבינה לוטה. נגזר
עליה לבלות את שארית ימיה בחדר הילדים, והכול
בגלל הסוודר ההוא. כל האנשים האחרים בעולם
ילכו למכולת ולבית הספר ולמשרד ויעשו כיף חיים,
ורק לוטה תשב שם בלי בגדים על רצפת חדר הילדים,
לבדה עם בַּמְסֶה.
'אם כך, עדיף כבר שנעזוב את הבית,' אמרה לוטה לבַּמְסֶה.'

לוטה מתעוררת זעופה לאחר שחלמה שאחיה ואחותה הגדולים ממנו הכו את חזיר הצעצוע שלה. הסבריה של אמא על ההבדל בין חלום למציאות אינם מועילים ולוטה ממשיכה לכעוס על כל מי שסביבה. הכול מרגיז אותה והיא 'רק שרבבה את שפתיה והחמיצה פנים'. כשאמא מתעקשת שלוֹטָה תלבש את הסוודר הלבן ולא את שמלת התחרה החגיגית לוטה יוצאת למאבק: 'אם ככה אז אני מעדיפה כבר להסתובב עירומה'. אומרת ועושה; אמא מגיבה בשוויון נפש לצעד המחאה הזה ולוטה המתוסכלת נגררת לפרובוקציה ומחמירה את המצב. היא נועצת מספריים בסוודר הלבן - 'כי אתה מגרד ועוקץ' ומשליכה אותו לפח. מראה הסוודר הגזור מעורר בילדה הקטנה דאגה גדולה. מה יקרה עכשיו? לוטה, עקשנית ודעתנית, מבינה שחייה עלולים להשתנות ומחליטה לעבור לגור אצל השכנה; אך מכיוון ש'היא לא רצתה לעזוב כך סתם בלי שיבחינו בכך' - היא משרבטת מילים אחדות על פיסת נייר ומודיעה למשפחה - 'אזבתי תבית תסתקלו בפח'. לוטה מתדפקת על דלת הבית השכן, ובנימה עניינית מבררת - 'אני יכולה לגור כאן?'

לוטה יודעת לדאוג לעצמה. היא מסבירה לשכנה שהטיפול שהיא זוכה לו בבית הוריה לוקה בחסר, מוצאת לעצמה סוודר שאינו מגרד ואינו עוקץ, מואילה להסכים לחיות במחסן הגרוטאות של השכנה ומתמלאת סיפוק ונחת: 'את משק הבית כבר יש לי'. גם הצעצועים הישנים שהשאירו אחריהם ילדיה הבוגרים של השכנה משמחים אותה. בסופו של דבר היא תחזור הביתה - אבל תעשה זאת בדרכה...

לוטה היא אחת מגיבורותיה המרשימות של אסטריד לינדגרן. שלא כמו בילבי שוברת המוסכמות רבת החן וההומניסטית, ושלא כמו רוניה בת השודד, לוטה חיה במשפחה נורמטיבית חמה והיא גיבורתו של סיפור ריאליסטי. שלא כמו מדיקן, בעלת הדמיון הרגשנית והשובבה-במידה, המקבלת את סמכותם הוריה וחוזרת תמיד למקום שיצאה ממנו להרפתקאותיה, לוטה היא אישיות חזקה, עניינית, נחושה בדעתה, שגם כשהיא נאלצת להיכנע היא אינה מאבדת את תחושת הערך העצמי האיתנה שלה ויוצאת מן המשבר מחוזקת. לאחר מעשה, מכורבלת בחיק אמה היא מתוודה על גזירת הסוודר ואומרת - 'גזרתי את השני, ואני רוצה לבקש סליחה, אבל אני לא מסוגלת'. התנצלות יוצאת מפיה רק לאחר שאמה סוללת לה, בעזרת דוגמה אישית, את הדרך אל המילה 'סליחה'. כשהוריה הנרגשים מברכים אותה ברוך במילים 'לילה טוב, לוטה קטנה ואהובה שלנו,' היא ממלמלת בטון פטרוני 'חמודים, שני אלה', כאילו הייתה בת-עשרה ביקורתית. במיטתה היא מזמזמת את השיר שמילותיו גרמו לה לחזור לחיק המשפחה - 'אם בלילה שחור / אל ביתי אחזור / וארגיש בודדה, אומללה' - אבל ממהרת להתנער מהשפעתו ואומרת לעצמה: 'אבל זה לא עלי אלא על לוטה אחרת'.

ספרים מאותו מדף:
מוקי ברוגז עם אמא, מאת ימימה אבידר-טשרנוביץ
הדרך הארוכה לסנטה קרוז, מאת מיכאל אנדה
ג'נסיס רוצה הביתה, מאת ניב-יה דרבן
לולו התרנגולת הקטנה גדולה, מאת פולט בוגן

לוטה עוזבת את הבית מתאים לבני חמש עד שבע.
נירה לוין