כשתגיע אלי

כתבה: רֶבֶּקָה סְטד
מאנגלית: ארז אשרוב
זמורה-ביתן 2017, בסדרה 'מרגנית - ספרי מופת לילדים ולנוער'
206 עמוד, לא מנוקד

מירנדה, ילדה בת שתים עשרה, חיה עם אמה ועם בן זוגה של האם בדירה צנועה בשכונה צבעונית משהו בניו יורק. האירוע המשמעותי המניע את הסיפור קשור בסאל, ילד בן גילה המתגורר עם אמו בדירה שמתחת לדירתה של מירנדה ולומד אתה בכיתה אחת. השניים, חברים מינקות, הולכים מדי יום יחד לבית הספר וממנו, עד שבאחד הימים בדרך הביתה, ללא סיבה נראית לעין, סאל סופג אגרוף מילד אלמוני ברחוב. המכה - גם זאת ללא סיבה נראית לעין - מערערת את קשר החברות בין סאל למירנדה; סאל מתנכר לחברתו הוותיקה, והשניים שהיו זה לזה עולם ומלואו עד עתה, פונים כל אחד לנתיב התבגרות אישי. 
מירנדה, המיטיבה להתבונן ולהבחין בפרטים, מהרהרת במה שהיא רואה סביבה ומניחה לספקות לערער את האמיתות שגיבשה עד עתה. היא יוצרת קשרים עם ילדים שלא הכירה ומעמיקה את קשריה עם בנות שעד עתה היה להן רק תפקיד שולי בחייה. יחד עם חברים חדשים היא מוצאת עבודה בדוכן כריכים ועולמה החברתי, הרגשי והתודעתי מתרחב והולך. היא מתוודעת למשמעותן הרחבה של סובלנות, של חמלה ושל נדיבות. 

הסיפור מתארגן סביב שלושה צירים: האחד מחזק את היסוד הריאליסטי בסיפור ובונה מתח - ההכנות בבית לקראת השתתפותה של אמא בשעשועון טלוויזיה, שבו על המתחרים לנחש קטגוריות של מילים על פי רמזים. רבים מפרקי הספר נושאים שמות של קטגוריות כאלה - 'דברים שבועטים', 'דברים שמייחלים להם', 'דברים שנסדקים' וכיו'ב. הציר השני, היוצר ומחזק אי-שקט מתגבר בסיפור - נוכחותו ומעשיו של תימהוני חסר בית החי ברחוב שבו גרים מירנדה וסאל.
הציר השלישי מאותת על ההיבט הפנטסטי של הסיפור; מירנדה מספרת את הסיפור שלה בעקבות סדרה של התרחשויות לא מוסברות ופתקים מסתוריים, סתומים ומטרידים שהיא מוצאת חדשות לבקרים במקומות לא צפויים. בפתק הראשון מודיע לה הכותב - אלמוני לפי שעה - 'אני מגיע להציל את החיים של החבר שלך ואת החיים שלי'. במהלך הסיפור, בזכות חיבה משותפת לפנטזיה 'קמט בזמן', היא מתיידדת עם הילד שהכה את סאל - ילד יוצא דופן המגלה עניין ובקיאות בפיזיקה. לקראת סוף הסיפור, כשהתעלומה נפתרת ומירנדה מבינה שהמציאות מוכיחה שאפשר לנוע בזמן, מתברר שהתימהוני חסר הבית, הפתקים המסתוריים והילד שחבט בסאל באגרופו קשורים בקשר אמיץ. 

מירנדה מספרת את סיפורה בסגנון אישי מפוכח, וכלולים בו הרהורים ענייניים, מחשבות אסוציאטיביות ועמדות חברתיות ברוח זמן הסיפור, סוף שנות השבעים של המאה הקודמת. הדמויות - הנוכחות כמו גם הנפקדות - נבנות ממה שמשתמע מאמירותיה הכמו-אקראיות של מירנדה, למשל 'אז אני מניחה שבגלל שאף פעם לא היה לי אבא, אני גם לא רוצה אחד כזה עכשיו. אי אפשר להתגעגע למה שמעולם לא היה לך', או 'ככל שאמא שונאת את העבודה, ככה היא מפלחת דברים מארון האספקה של המשרד'. מדי פעם היא פונה אל כותב הפתקים האלמוני שדורש ממנה לספר את הסיפור ומבליטה בתוך כך את הממד המטפיזי של הסיפור ושל החיים כפי שהם נתפסים בעיניה מנקודת המבט החדשה של נסיעה בזמן. לקראת סוף הסיפור מירנדה כותבת בפעם האחרונה לדמות ההיא - אחת מנוכחויותיו-בזמן של הילד החי והאיש המת: 'אני מתארת לעצמי שאנשים יכולים להזדקן בכל מיני צורות. כמה מהאנשים משתנים מאוד. כמוך. הייתי יכולה להביט בפנים שלך במשך שבוע, ובחיים לא הייתי מנחשת שאתה מרקוס. היית כל כך יותר רזה ממנו, והעצמות מעל העיניים שלך בלטו [...] אני מאמינה שהיית מוכן. ובכל זאת, אני חושבת שזה עצוב'.
 
רבקה סטד, סופרת אמריקנית לילדים ולנוער, נולדה בניו יורק ב- 1968. היא אהבה לכתוב כבר בילדותה, אבל למדה משפטים והייתה לעורכת דין. לכתיבה חזרה רק אחרי שנים בסנגוריה הציבורית, בעקבות הולדת ילדיה. הספר כשתגיע אלי זיכה אותה ב- 2010 במדלית ניוברי מטעם ארגון הספריות הציבוריות האמריקני. 

כשתגיע אלי מתאים לבני עשר ומעלה. 

נירה לוין