כתבה ואיירה: עינת צרפתי
כתר 2017
38 עמוד, מנוקד

'בבית שבו אני גרה יש שבע קומות,
ובכל קומה דלת קצת אחרת.
לדלת הראשונה יש המון מנעולים
וזאת הדירה של השודדים.
הם מתמחים באוצרות מהתקופה הפרעונית.
ליד הדלת השנייה יש תמיד עקבות מבוצבצים.
שם גר הצייד הזקן עם נמר המחמד שלו.'

הילדה המספרת גרה בבניין תל-אביבי ישן למראה. כשהיא חוזרת הביתה היא עוברת ליד פרחי ההיביסקוס האדומים, אחר עולה במדרגות ומתעכבת לרגע ליד כל דלת. כל אחת נראית אחרת; זו התכולה עמוסה מנעולים ואמצעי הגנה אלקטרוניים, על אחרת ציפוי בדוגמת עץ ומַרְתוֹק בצורת ראש אריה. הדלתות השונות כל כך זו מזו מציתות את דמיונה של הילדה, ובדרכה מקומה לקומה ומדלת לדלת היא מתיישבת על המדרגות, מתבוננת, מתארת בקצרה את מה שנראה מבחוץ ומציירת לעצמה בדמיונה את הנעשה בעברה האחר של הדלת.

הספר בנוי כרצף של כפולות בזוגות. בכפולות המציגות את דַלתות הדירות כפי שרואה אותן הילדה האיור מאופק מאוד; כותלי חדר המדרגות צחורים, מעקה הברזל אינו מושך תשומת לב, מראה הילדה אינו משתנה, ואת עיקר תשומת הלב מושכים הדלת עצמה, רמזים ויזואליים סביבה והשורה הקצרה המציגה את הדיירים שמאחורי הדלת. הכפולות המציגות את הנעשה מאחורי כל אחת מהדלתות - עמוסות פרטים וצבע; הכתלים בצבעים עזים, אין פיסת קיר לבנה. הרהיטים והאביזרים הולמים את עולם הידע המפרנס את דמיונה הפורה של המספרת הקטנה. למשל, בדירתם של 'השודדים', כפי שהילדה משערת, יימצאו אוצרות אמנות עתיקים ונדירים, תיבות אוצר, פריטים שנמצאו בקברי הפרעונים ומיני קישוטים אקזוטיים. דירתו של הצייד הזקן מצטיירת בדמיונה של הילדה כפינה חבויה במעבה יער טרופי, בתוך צמחיה סבוכה שמקננות בה ציפורים מרהיבות. מאחורי הדלת שעומד לידה גלגל מתגוררת משפחה של לוליינים, חושבת הקטנה, ורואה בעיני רוחה חדר מגורים שהוא לאמיתו של דבר זירת קרקס.

הילדה בעל הדמיון מהרהרת גם באנשים החיים מאחורי כל דלת. ה'שודד' ואשתו ה'שודדת' משחקים עם ילדיהם באבנים טובות ובכתרי מלכות, ובביתם של ה'לוליינים' גולשת שימפנזה על חד-אופן והחתול המשפחתי מתאמן בקפיצה דרך חישוק בוער. חייהם של כל הדיירים נראים סוערים להפליא ודומה שכל המשפחות מעוררות קנאה בילדה הקטנה. כשהיא נכנסת לדירת המשפחה שלה, שבה הכול צפוי וחסר ייחוד, היא רואה את הוריה - לא שודדים, לא מוזיקאים, לא ציידים או ערפדים - וחושבת: 'הם כאלה משעממים!' ובכל זאת, היא מודה מיד בגילוי לב, זה המקום שהיא אוהבת, כי בו היא חשה אהובה ובטוחה.

ניכר שזהו ספרה של כותבת שהיא קודם כל מאיירת. הטקסט הקצרצר, שהיקפו שורה או שתיים בכל כפולה - ענייני, חסכני, גלוי וחינני בדרכו - הוא מעין שילוט המוודא שכל המוזמנים יעלו באותן 'מדרגות' של בניין הסיפור. ייתכן שאפשר היה להגיש את הסיפור בלעדיו. כוחו של הספר בהרפתקאות המאוירות שהמספרת הקטנה נועצת בהן את עיניה לרגע קצר ליד כל דלת, ובהתרפקותה על יתרון הרגילוּת של דירת הוריה שמאחורי דלת אפורה.

עינת צרפתי היא מאיירת צעירה המוכרת מספרים שאיירה, בהם סיפור אחרי השינה מאת שהם סמיט, אולימפיאדת החיות מאת אסף הראל, ושמש במרום זורחת מאת ע' הלל.
השכנים הוא הספר הראשון שגם כתבה.

ספרים מאותו מדף:
בית משותף, מאת דתיה בן-דור
מי זה דופק בדלת, מאת ריינהרד מישל
מאחורי הדלת יש שביל, מאת גיל-לי אלון
אין כמו בבית, מאת ג'ונתן אמט
כשחיים בא לבקר, מאת דבורה בושרי

השכנים מתאים לבני ארבע עד שבע.
נירה לוין