כתב: יוסי גודארד
אייר: אור יוגב
הקיבוץ המאוחד 2017
32 עמוד, מנוקד

'לפני שנים רבות היו בעולם
שני מינים של חסידות - שחורות ולבנות.
לשחורות לא הייתה אף נוצה לבנה, וללבנות - אף נוצה שחורה.
'הצבע הלבן יפה כמו פרח דובדבן,' התגרו הלבנות בשחורות.
נעלבו השחורות והשיבו במקהלה:
'השחור הוא הצבע - הכי יפה בטבע'.
התחילו בעלבונות, עברו לדחיפות, וכשהרוחות התלהטו - הכריזו מלחמה.'

כשהתקרב החורף החליטו החסידות משני המחנות להכריז על הפסקת-אש זמנית ולעוף לאפריקה. אבל לא כל החסידות יצאו למסע. במהלך המהומות נפגעה חסידונת צעירה ממשפחת חסידות לבנות וכנפה נשברה. כדי לא לעכב את הוריה ואחיה החליטה החסידונת להסתתר במערה, ושם מצא אותה חסידון סקרן ממשפחת חסידות שחורות. הפצועה עוררה את חמלתו והוא החליט להישאר לצדה במשך החורף עד שהשבר בכנפה יתאחה. משפחותיהם של השניים, שלא מצאו את ילדיהן, המריאו בעצב לדרכן, אבל שני הצעירים התיידדו ובנו קן במערה. החסידון התעופף מדי פעם וצד תולעים וחרקים, והחסידונת לא זו בלבד שהחלימה, אלא הטילה בקן המשותף ארבע ביצים. כשחזרו שני מחנות החסידות - הלבנות והשחורות - מאפריקה בתחילת הקיץ הופיעו בני הזוג הצעירים והציגו את ארבעת צאצאיהם; 'שני גוזלים נולדו לבנים עם כנפיים שחורות, ושניים - שחורים עם בטן לבנה'. מכאן קצרה הייתה הדרך לפיוס, ומאז שרר שלום בין החסידות השחורות לחסידות הלבנות.

הסיפור האטיולוגי שכתב יוסי גודארד כדי להסביר את צבעי נוצותיהן של החסידות נקרא גם כמשל על שני מחנות דומים, שההבדל היחיד ביניהם - טפל וחסר חשיבות - גורר אותם לעימות מיותר, עד שהדור הצעיר מציב מראָה מול פניהם ומשנה את הנרטיב הקבוצתי. סיפור המעשה נושא כמובן משמעות סמלית; החסידות השחורות והלבנות עשויות לייצג קהלים שונים שאינם מצליחים לוותר על עמדות מאובנות ועל דעות קדומות - בני גזעים שונים, בני דתות שונות, בני לאומים שונים. כמו גיבורותיו החסידות, יוסי גודארד מציב מַרְאָה מול פניהם של קוראיו (ובעיקר מול פני הוריהם הבוגרים הקוראים באוזניהם), רומז שדווקא מצב משברי עשוי להניב שינוי, ושיחוללו אותו צעירים אמיצים ומוסריים שבזכות תושייתם ישתנו חייהם של כל המעורבים. מוסר ההשכל המוסרני עד כדי בוטות החותם את הסיפור מבליט בקול גדול את הרובד הסמלי של הסיפור - אבל רק חלק ממנו יהיה זמין לקוראים צעירים:

'למלחמות אמרנו די!
לחמנו כבר יותר מדי!
מהיום נהיה חברים וחברות,
שחורות, לבנות ומעורבות.
וכשנביט אלה באלה
קל יהיה להיזכר, שבכל אחד מאתנו
יש גם צבע אחר.'

המאייר אור יוגב בחר בשחור-לבן המייצגים ניגוד קיצוני, ובכתום עז המבליט את המקורים החדים ואת הרגליים החזקות ככלי מלחמה. אלה צובעים את הסיפור לכל אורכו ויוצרים תחושות אִיוּם ומועקה. נוכחותו של השחור פוחתת רק בכפולות האחרונות של הסיפור, עם הופעתן המרגיעה, מבשרת הפיוס, של החסידות הצעירות.

על יוסי גודארד (1937) קראו בדףדף.

אור יוגב בוא מאייר צעיר, בוגר בצלאל. למה לחסידות הלבנות כנפיים שחורות ולשחורות בטן לבנה הוא הספר הראשון שאייר.

ספרים מאותו מדף:
מעשה בקדרה ובמצקת, מאת מיכאל אנדה
באמצע היער, מאת שולמית אלמוג
הסיפור המושלם, מאת אלדד אילני

למה לחסידות הלבנות כנפיים שחורות ולשחורות בטן לבנה מתאים לבני חמש עד שבע.
נירה לוין