כתבה: תמר ורטה זהבי
איורים: סילביה כביב
הקיבוץ המאוחד 2017, בסדרה 'קריאת עשרה'
142 עמוד, לא מנוקד

'דינה, גם על הגב שלך יש המון קווים בולטים כמו להָרִי?' שאלה הרייט בהיסוס.
'ואריך את, גברת הרייט, יודעת מה יש על הגב של הרי?' ניסתה דינה להתחמק מהשאלה.
'היום הוא עבד בגינה בלי חולצה ולא בכוונה ראיתי לו את הגב,' ענתה הרייט.
'גברת הרייט,' החליטה דינה לענות לה בקיצור. 'כשהיינו עבדים האדון שלנו היה מכה אותנו בשוט. אלה הן צלקות. אבל אל תדאגי הן כבר לא מכאיבות לנו.' דינה שטפה את הסבון מגופה של הרייט, הוציאה אותה מהמים ועטפה אותה במגבת גדולה.
'אבל למה הוא הכאיב לכם? ואיך נהיים עבדים? אתה נולד עבר או מתישהו אתה נהיה עבד? אני יכולה יום אחד להיות עבד?'

כותרת המשנה של הספר מגלה שזהו סיפור חייה של הרייט ביצ'ר סטואו, האישה שספרה הבקתה של הדוד תום (מוכר בשמו העברי אוהל הדוד תום) היה בין הגורמים שלִבּוּ את היריבות בין מדינות הצפון למדינות הדרום בארצות הברית, יריבות שהפכה בזמן נשיאותו של אברהם לינקולן למלחמת אזרחים עקובה מדם וממושכת ובעקבותיה בוטלה העבדות בארצות הברית כולה. הספר מתאר את חייה של הרייט ביצ'ר סטואו מאז ילדותה המוקדמת כבתו של כומר קפדן, עת החלו להתבהר בתודעתה ההבדלים בין שחורים ללבנים. הכותבת תמר ורטה זהבי בונה כאן דמות של ילדה חושבת, סקרנית ובעלת מצפון ער, שאף שהיא חיה בחברה שמרנית וביקורתית היא איננה מסתפקת בהזדהות פסיבית עם אלה שנעשה להם עוול אלא מוצאת דרכים להביע את דעתה ולהשפיע על סביבתה - וזאת גם אם מעשיה מסכנים אותה עצמה ואת משפחתה. במהלך חייה עסקה הרייט ביצ'ר סטואו בהגברת המודעות לעוולה שביסוד העבדות, לחוסר הצדק המשתקף מן החוקה האמריקנית ולאי-השוויון המגדרי, עשתה למען עבדים נמלטים ולמען עבדים-לשעבר ופרסמה את עמדותיה ברשימות ובסיפורים בעיתונים ובכתבי עת.

בעמוד הקרדיטים בספר מופיע הכיתוב 'הספר מבוסס על עובדות היסטוריות בלוויית פרטים בדיוניים
פרי דמיונה של המחברת'. קשה לדעת מה וכמה נטלה הכותבת ממקורות היסטוריים ומה בדתה מלבה. יש בספר פסקות רבות בגופן כתב יד, הלקוחות לכאורה מן המחברת האדומה, שהרייט הצעירה קיבלה מדודהּ ההרפתקן כדי שתתעד את מחשבותיה ומעשיה. האם הייתה להרייט ביצ'ר סטואו מחברת כזו? האם הגופן המדמה כתב יד רומז שאלה קטעים אותנטיים? אין לדעת, והספק גורע מאמינותו של הסיפור.

האישה ששינתה את אמריקה הוא ספר נוסף בסדרת הספרים שתמר ורטה זהבי כתבה על דמויות מופת שהשפיעו על החברה: מהטמה גנדי, נלסון מנדלה, ואנגרי מטאי ו-מרטין לותר קינג; כל ספריה, כולל רים הילדה מעין חוד ו-מולו וצגאי הפונים לקוראים צעירים מאוד, עוסקים בסוגיות חברתיות ופוליטיות. קשה לזהות בכתיבתה של ורטה זהבי סגנון כתיבה אישי, וכל ספריה לבושים באותה אדרת פואטית חסרת ייחוד; אבל הנושאים שהיא כותבת עליהם והעמדות החברתיות שהיא מאירה עשויים לפתח בקוראים תודעה אזרחית דינאמית ולעודד עשייה חברתית.

לצד האישה ששינתה את אמריקה רואה אור גם הספר זה אני הדוד תום, שאף הוא נכתב בידי תמר ורטה זהבי (הקיבוץ המאוחד 2017). בהיותה מודעת לכך שאוהל הדוד תום תורגם לעברית לפני עשרות שנים, ושהוא עמוס פרטים ועלילות-משנה, ורטה זהבי מצאה לנכון לפרסם גרסה משלה לאוהל הדוד תום, הספר שפקח את עיניה של אמריקה כשראה אור ב- 1852. גרסתה של ורטה זהבי מקוצרת מאוד, ונמסרת בגוף ראשון - כביכול מפי העבד עצמו ברגעי חייו האחרונים.

האישה ששינתה את אמריקה ו-זה אני הדוד תום מתאימים לבני עשר ומעלה.
נירה לוין