כתבה: הולי גולדברג סלואן
מאנגלית: יעל אכמון
כנרת 2017
313 עמוד, לא מנוקד

'אני חושבת שכשמחכים למשהו הרבה זמן, מרוצים ממנו יותר. אין ספק שאפשר למדוד את המתאם בין ציפייה למימוש בנוסחה מתמטית מסוג כלשהו. אבל סטיתי מהעניין, וזאת בעיה ידועה שלי, והסיבה לכך שלמרות שאני בן אדם חושב, אני אף פעם לא חביבת המורים.
אף פעם.'

וִילוֹ צ'אנס היא ילדה בת 12; 'אני בת יחידה. אני מאומצת. ואני שונה. כלומר מוזרה. אבל אני מודעת לזה, וזה מקל את העניין. לפחות מבחינתי'. על פי רמת האינטליגנציה שלה, וילו היא גאונה. נערה חושבת, ביקורתית, בעלת מודעות חברתית יוצאת דופן, סקרנית וידענית. תחומי העניין המגוונים שלה חורגים מן הצפוי אצל בני גילה. האינטליגנציה הרגשית שלה מפתיעה, יכולת ההתבוננות שלה בבני אדם מניעה אותה להסקה בוגרת ולהבנת זיקות בין תופעות, הֶקשרים ותגובות אנושיות. בעיקר מעניינים אותה רפואה וצמחים, עד כדי אובססיה. היא מארגנת את חייה על פי המספר 7 ומקומו בתודעתה מעיד גם הוא על מידה מסוימת של כפייתיות. משתנה אחר המבדיל אותה מהוריה - 'אילו יכולתם לראות אותי, הייתם אומרים שקשה לסווג במדויק את המוצא שלי. אני מה שנקרא 'אדם אתני'. וההורים שלי לא. הם שניים מהאנשים הכי לבנים בעולם (אני לא מגזימה)'. על אף ההבדלים והפערים האדירים בין הילדה להוריה המאמצים - אנשים פשוטים, רגילים מכל בחינה - וילו הייתה ילדה אהובה ואוהבת: 'איכשהו נראינו משפחה באופן טבעי'.

וילו פותחת את סיפורה ברגע שהפך את חייה על פיהם; כשהיא חוזרת הביתה מפגישה אצל היועץ החינוכי שנשלחה אליו נודע לה ששני הוריה נספו בתאונת דרכים. אין לה קרובי משפחה, ורשויות הרווחה מוצאים לה מקלט זמני אצל אישה ממוצא וייטנאמי, אם חד-הורית לשניים, אח ואחות שווילו פגשה אצל היועץ החינוכי. היכרותה של וילו עם מאי, הנערה הוייטנאמית, הייתה שטחית, אבל היא הייתה האדם הצעיר היחיד שווילו, שהתקשתה ליצור קשרים עם בני גילה, חשה שתוכל לסמוך עליו. תוך זמן קצר החלה אישיותה של וילו להשפיע על סביבתה. לראשונה בחייה היא מגלה צדדים אחרים של המציאות ואת השטחים האפורים שבין השחור ללבן, רואה איך אנשים מלבדה פותרים בעיות, מבחינה בגוני גוונים של תגובות רגשיות, ומבינה שיש לה היכולת והכוחות לחולל שינוי בחייה היא ובחיי אחרים. היא עוברת מסלידה להתעניינות ולחמלה, מביקורתיות לקבלה ולהבנה, מריחוק לקרבה, ומחלצת מאלה שהופקדה בידיהם את בני האדם שהם יכולים להיות.

רוב פרקי הספר נמסרים מפי וילו עצמה, בגוף ראשון. אחדים נמסרים מפי מספרים מתחלפים ומיעוטם מפי מספר כל-יודע. המוטיב המרכזי בסיפור - הצמיחה, היכולת והצורך להצמיח, מילולית ומטפורית - נרמז כבר בפרק הראשון: 'במשך 7 שנים אמא שלי ניסתה להיכנס להריון [...] אבל פעמיים היא איבדה את העובָּר [...] וככה אני הצטרפתי לסיפור. ביום מספר 7 של חודש מספר 7 - מה הפלא שאני אוהבת את המספר הזה? - ההורים החדשים שלי נהגו צפונה לבית חולים שנמצא 257 קילומטר מהבית שלהם, קראו לי על שם עץ שצומח באקלים קר (willow באנגלית - עץ ערבה) ושינו את העולם'. וילו עצמה נאבקה על זכותה להיות מה שהיא, על זכותה לגדול בסביבה אנושית המתאימה לה, ועשתה זאת כשהפכה קרקע חולית קרה-עקרה, וגם את המרחב האנושי סביבה -לגן מלבלב.

הולי גולדברג סלואן (1958), בימאית ומפיקת סרטים, תסריטאית וסופרת אמריקנית, חיה עם הוריה ואחיה במקומות שונים בהם הולנד וטורקיה וערכה בילדותה ובבגרותה מסעות ברחבי ארצות הברית ואירופה. כיום מתגוררת עם משפחתה בקליפורניה. החיים חלקי 7 היה במשך 84 שבועות ברשימת רבי המכר של ה'ניו יורק טיימז' וזכה בפרסים רבים.

ספרים מאותו מדף:
בינתיים הכול בסדר, מאת גארי ד' שמידט
מה שקרה לברנבי ברוקט, מאת ג'ון בוין
פלורנס ויוליסס, מאת קייט די-קמילו
שני ירחים, מאת שרון קריץ'
העובדות מדברות בעד עצמן, מאת ברוק קול

החיים חלקי 7 מתאים לבני אחת עשרה עד חמש עשרה.
נירה לוין