העולם שנשאר מאחור

כתבה: אורית עוזיאל
ספרית פועלים 2016
165 עמוד, לא מנוקד

'כשעברו על פני דלפק הקבלה הקטן עצר אותם הפקיד. הוא נראה חיוור, צלליות שחורות מתחת לעיניו. 'מלחמה,' אמר בקול צרוד.
'מה?' שאל נחמיה.
'היום בשש ורבע הייתה אזעקה. לא שמעתם?'
בתיה ונחמיה הנידו בראשם בשלילה, מבולבלים מן הידיעה.
'המלחמה התחילה,' חזר הפקיד ואמר, 'לפנות בוקר הגרמנים הארורים תקפו בכל הגבולות.' ' 

העולם שנשאר מאחור משמיע את קולם של אנשי היישוב שהגיעו מארץ ישראל לפולין בשבועות שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ונתקעו בפולין בזמן המלחמה. רבים מהם מצאו שם את מותם. דני בן העשר, שהוריו עזבו את פולין לפני שנולד והתיישבו בתל אביב, נסע ביולי 1939 לעיר הפולנית קאליש, לבקר את סבו וסבתו שאותם לא ראה מימיו. אמו האלמנה לא יכלה לעזוב את מקום עבודתה, ודני נסע בחברתו של בחור ארץ-ישראלי צעיר שחזר לעיר הולדתו בפולין כדי לשאת אישה. דני שהה בפולין במשך חודשי הקיץ, התוודע לעולם שהוריו השאירו מאחור, הכיר יהודים ונוצרים, עשירים ועניים, עירוניים וכפריים. לא הכול היה נעים או קל, אך בסופו של דבר דני וסבו נקשרו זה לזה באהבה. שלא כמו דני, הקוראים מגלים גם את סוד העוינות והניכור בין הסבים לאמו של הילד. רק בנס מצליח דני לחזור ארצה ברגע האחרון. כשהקוראים הצעירים יהפכו את הדף האחרון בספר הם ישמעו באוזני רוחם את הדי ההפצצות על ורשה; הילדים שחוו טקסי יום הזיכרון לשואה בבתי הספר יוכלו לשער מה היה עולה בגורלו של הילד התל אביבי אילו נשאר בפולין. 

ככל שמתמעטים ניצולי השואה בינינו, מתרבים סיפוריהם האישיים של מי שהיו ילדים צעירים בימי האימה ההם. הסיפורים הנכתבים היום לקוראים צעירים מתרחקים מהלב המדמם של השואה - הגטאות ומחנות המוות, ממעיטים בפרטים מזוויעים ומתמקדים בסיפורי הצלה והישרדות אופטימיים. לקבוצה הזו שייך גם העולם שנשאר מאחור. הספר אינו חף מליקויים; יש בעלילה מהלכים שהיתכנותם מוטלת בספק בהקשר שבו הם מתרחשים, ודמויות שהכותבת לא הצליחה להחיותן. עם זאת, הוא עונה על צורך של קוראים בני שמונה עד שתים עשרה, שרבים מהם מתקשים בארגון הרצף ההיסטורי. הצעירים שבהם מגבבים את אברהם אבינו, את המכבים ואת היטלר באותו תא חשוך ששמו 'פַּעַם', וכשהם מנסים להבין את ציר הזמן אין ביכולתם לתפור תקופה לתקופה. הרומן ההיסטורי של אורית עוזיאל מבקש לסייע לקוראים הללו ולהמחיש למענם את הקשר בין ימי המנדט הבריטי בארץ ישראל, היישוב של טרום המדינה ואירועי מלחמת העולם השנייה. התפאורה בתחילת הסיפור מוכרת לילדים; העלילה מתחילה בתל אביב, נשמעים דיבור ושמות עבריים של ילדים משחקים בחוץ. ממקומם במאה ה- 21 הקוראים הצעירים יכולים להזדהות עם חוויות הילדוּת הארץ-ישראלית של דני וחבריו. מסעו של דני לפולין מעביר את הקוראים לסביבה שעליה הם שומעים בטקסים וממלא בפרטי מציאות את החללים הריקים שבין כאן לשם. הסיפור מאפשר לילדים, הרגילים לשמוע על כל אירוע בזמן אמיתי או רגע לאחר שהתרחש, מבינים איך התנהלו הדברים בעולם ללא טכנולוגיה עילית, כשאנשי תל אביב שמעו שיש מלחמה באירופה רק יומיים אחרי שפרצה. הסיפור, המחזיר את דני לאמו בתל אביב כשהמלחמה באירופה רק מתחילה, יוצר תשתית של ידע לקראת קריאה בסיפורי שואה מורכבים יותר. 

ובכל זאת תמיהה:
הסיפור שמאחורי הסיפור אינו ברור; תחילה, בהערה מקדימה לקוראים, עוזיאל מספרת שאת ההשראה שאבה מסיפורו של דן מאיר בן השמונה (אישהּ של המשוררת והעורכת מירה מאיר) שיצא עם אמו לביקור משפחתי בפולין ביולי 1939. בתוך כך היא מציינת שעלילת הספר שכתבה 'ברובה היא פרי הדמיון'. בסוף הספר, תחת הכותרת 'על גיבורי הספר האחרים' היא מונה את גיבורי הסיפור בשמותיהם ומפרטת מה עלה בגורלו של כל אחד מהם, כאילו היו דמויות מציאותיות. בשולי הספר היא מציגה שמות ספרים אחרים שעליהם התבסס העולם שנשאר מאחור. גם אחרי שפע הפרטים הללו - הסיפור שמאחורי הסיפור נותר עמום. 

אורית עוזיאל שנולדה בישראל למדה היסטוריה כללית וספרות אנגלית. שניים מהרומנים ההיסטוריים שכתבה לבני נוער זכו בפרס זאב.
העולם שנשאר מאחור מתאים לבני שמונה עד שתים עשרה.
נירה לוין