מאת: ויקטוריה ג'יימיסון
מאנגלית: סיגל גפן
מודן, הכורסא הוצאה לאור 2016
240 עמוד, רומן גרפי לא מנוקד

'כשאת יושבת ארבע שעות בספרייה דוממת יש לך הרבה זמן למחשבות. קצת כמו בכלא. או בגיהינום.
ולי התחוור פתאום שאני חושבת לא על המשחק הגדול של מחר, או על כינוי הדרבי שלי... אלא על זואי.
האם באמת הייתי חברה כל כך נוראית? לא יכולתי להגיד שום דבר שיעודד אותה.
מה ניקול אמרה לי? שאף פעם לא היה לי אכפת מהדברים שעניינו אותה?
ומה לגבי רייצ'ל? האם הן עדיין מתכננות לנקום בי? לא נראה לי... אבל עם נחש ערמומי כמו רייצ'ל לעולם אין לדעת...'

אסטריד ורייצ'ל היו חברות טובות; הכי טובות. הן למדו יחד ובילו יחד בשעות הפנאי. מדי פעם ארגנה להן אמא של אסטריד 'ערב של הארה תרבותית'; ביקור במוזיאון לאמנות מודרנית, באופרה, בערב קריאת שירה... אבל באחד הימים, בסוף כיתה ו, לקחה אותן אמא של אסטריד למשחק רולר-דרבּי; שתי הבנות שלא הכירו את המשחק נדהמו מן העוצמה והמהירות שבתנועת השחקניות, מהתלבושות, מהכינויים ומהתלהבותן של השחקניות - כולן בנות! אך בעוד אסטריד נעמדת על רגליה ומריעה לשחקניות בעיניים בורקות, ניקול כיסתה את עיניה בכפות הידיים: 'לא מסוגלת להסתכל על זה!'. זו הייתה תחילת קריסתה של חברוּתן של שתי הבנות. כשהתחיל החופש נרשמה אסטריד לקייטנת רולר-דרבי, ואילו ניקול, שהתקשתה אפילו לשתף את חברתה ברגשותיה, הצטרפה לילדה אחרת - שנואת נפשה של אסטריד - ונרשמה יחד אתה לקייטנת בלט.

חופשת הקיץ באותה שנה הייתה מורכבת ומאתגרת: אסטריד הסתירה מאמה את הניתוק מניקול והסתבכה בשקרים. הרולר-דרבי התברר כמשחק תובעני וקשה, בעיקר כשאסטריד מצאה את עצמה לבדה, ללא חֲברה תומכת. היא נאבקה כדי להוכיח לעצמה ולמדריכות הצעירות שהיא מוכשרת ושביכולתה להצליח, והקדישה זמן ומאמצים לשיפור הביצועים שלה. היא מצאה חֲברה חדשה, שונה לגמרי מניקול, ואימצה התנהגויות חדשות שהיו זרות לה. במשך הזמן נאלצה להסכין עם העובדה שחברתה החדשה (ולא היא עצמה, אף שהשתוקקה לכך!) זכתה בתפקיד ה'פורצת' הנחשק, ולמדה להתגבר על הקנאה ועל תחושת הכישלון, לעודד את חברתה ולתמוך בה. תוך כדי שהיא רוכשת ניסיון ומיומנות במשחק הקשה ומגיעה להישגים נאים הצליחה אסטריד גם לנעוץ מבט ביקורתי בעצמה ולהרהר בהתנהגותה, להודות בחולשותיה ולנסות לתקן את הטעויות שעשתה, ולמדה להניח לעבר ולקבל את השינויים שחלו בה עצמה ובאנשים שהקיפו אותה.

מתגלגלת, שזכה במדליית ניוברי היוקרתית לשנת 2016, הוא מעין רומן התבגרות שהוא גם רומן גרפי, זָמין למנעד רחב של קוראים. אסטריד מספרת את הדברים בגוף ראשון בקול אמין וטבעי, וריבועי הקומיקס, שיש בהם תנועה, חיוניות ואופטימיות, מוסיפים שפע של פרטים שהטקסט אינו מפרט ומעצבים את האווירה ואת הסביבה הרגשית המשתנות לאורך הסיפור.

ויקטוריה ג'יימיסון היא מאיירת אמריקנית שגם כותבת לילדים, שחקנית רולר-דרבי בעצמה.

מתגלגלת ישמח בני שמונה עד אחת עשרה.
נירה לוין