כתב: דודי גרין
אייר: יובל רוביצ'ק
קוראים 2016
34 עמוד, מנוקד

'בשכונת תל גנים בעיר גבעתיים,
גר איש מיוחד שקוראים לו דוד חיים.
ולחיים מגבעתיים יש זוג אוזניים,
שמגיעות כמעט עד השמיים.'

כשחיים נולד התברר שהיו לו אוזניים 'ארוכות שבעתיים'. כשגדל ומאס בדברי הלעג של ילדי השכונה התלונן חיים באוזני אביו: 'אבא, תגיד לי מה לעשות? / אולי אפשר אותן לכסות? / ואז הילדים לא ילעגו לי / בגלל האוזניים שכל כך גדלו לי'. בני המשפחה שהתגייסו למצוא פתרון 'דיברו שעות על שעות' ולבסוף קיבלו את עצתו של הדוד אפרים; יקנו מגבעת לחיים ויכניסו לתוכה את האוזניים. חודשים חלפו והאוזניים הארוכות נשכחו - עד שהגיע יומן הגדול: רק בזכות האוזניים הענקיות, שהגיעו 'אל הקומות העליונות' הצליחו כבאים לחלץ ילדים שנלכדו בבניין בוער ולהציל את חייהם. חיים הפך לגיבור היום, ראש העיר העניק לו מדליה, אנשי השכונה הריעו לו ושוב לא נזקק למגבעת - לפחות לא כדי להסתיר בתוכה את אוזניו...
הכותב מרחיק את השונוּת אל הקומי-פנטסטי ומכשיר בכך כביכול את ביטויי הלגלוג והלעג; מכיוון שאין באמת ילד כזה, הצחוק צפוי והרשות נתונה. את גודל עלבונו של הילד חיים אין הכותב מפרש, ומסתפק ברמיזה שבשורות 'כי חיים שמע כל קול וכל רחש, / גם כשדיברו ממש בלחש'.

'זה סיפור על קבלת השונה', סיכמה קוראת בת שבע וחצי בצירוף ששמעה בבית הספר. בשיחה עם קוראים בוגרים יותר אפשר לעסוק ביכולתו של חריג להתמודד עם חריגותו, בנטייה החברתית להוקיע את היוצא דופן ובצורך של מושא הלעג לקבל אישור מן החברה על ערכו.
לספר מצורף תקליטור שמע.

דודי גרין שנולד בתל אביב ב- 1954 עוסק בעיתונות. הסיפור המופלא על חיים והאוזניים שהגיעו כמעט עד השמיים הרואה עתה אור במהדורה מסחרית פורסם בראשונה ב-2002 במהדורה מצומצמת שכל עותקיה נתרמו לקהילה. איוריו של יובל רוביצ'ק בסגנון קריקטוריסטי רך ממחישים את הסיפור ברוח של הומור לטובת המאזינים הצעירים.

סיפורים מאותו מדף:
נוח בלי מוח, מאת נירה הראל
בתיה לא עפה, מאת רקפת זיו-לי
תום החתול הכחול, מאת יפה טלרק

הסיפור המופלא על חיים והאוזניים שהגיעו כמעט עד השמיים מתאים לבני ארבע עד שבע.
נירה לוין