ילד הכרובית

כתב: יהונתן גפן
איורים: איטה מינר
דביר 2015 (מהדורה מחודשת)
118 עמוד, מנוקד

'דניאל חייך מתחילת הסיפור, אך כעת חיוכו היה אחר, חיוך של ילדים בחלומות. הוא הביט למטה, נפנף אט-אט בכנפיו הלבנות, ושר למטה:
כל ילד חולם להצמיח כנפיים,
ואני היחידי שמצמיח.
כל ילד חולם לטייל בשמיים -
ואני אולי גם אצליח.'

הסיפור מתאר התרחשות שנמשכה שנה אחת בכפר הנקרא כפר-קטן (שם הכפר אינו מקרי; תושביו המעטים רובם אנשים קטנים המצטיינים ברכלנות, בטיפשות וברדיפת כבוד - מיקרוקוסמוס המייצג את החברה האנושית). במרכז ההתרחשות - הילד המיוחד דניאל, אשר בזמן משחק מחבואים נענה להזמנתו של עץ הפיקוס הגדול שבמרכז הכפר וטיפס עליו. 'מחבוא טוב מצאתי לי ואיש לא ימצא אותי כאן' אומר דניאל לעצמו, ומאותו רגע הוא נשאר על העץ ואינו יורד. מאחר שהוריו של דניאל אינם מכריחים אותו לרדת מהעץ ('אם טוב לך למעלה,' אמרה אמא ציפורה לדניאל, 'גם לנו טוב למטה'), מופיעים בזה אחר זה תושבי הכפר, ראש הכפר ואפילו ראש הממשלה, ומנסים לשכנע את הילד לשנות את דעתו; אולם על אף בקשותיהם, שידוליהם, הפצרותיהם וציווייהם דניאל נשאר במקומו בין הענפים. ביום האחרון של הסתיו, שנה בדיוק אחרי שטיפס על העץ, דניאל פורש את הכנפיים הלבנות שצמחו לו בגבו, מתעופף ונעלם. באחת הפסקות האחרונות של הסיפור אומר המְסַפֵּר: 'ואם אתם לפעמים מתעצבים אל לבכם משום שאתם רוצים להיות איפה שאתם לא – הביטו לשמיים ותראו אותו. אם מתערבים לכם בחיים ואומרים לכם מילים שאתם לא מבינים, ואם יש משהו שאתם רוצים מאוד, ואומרים לכם שתקבלו אותו רק כשתהיו גדולים – הביטו לשמיים ותראו אותו.' 

הספר נפתח בהצגת הדמויות המשתתפות בסיפור: הגיבור הוא הילד דניאל, המוגדר ברשימת הדמויות 'ילד מיוחד'. השמות המתחרזים של הוריו - גיורא וציפורה - רומזים על ההרמוניה השוררת ביניהם. מלבד אלה ומלבד השמות השכיחים 'סבא צבי' ו'אריאלה' - שמות יתר המשתתפים רומזים על תכונותיהם או על תפקידיהם; זזי, הילד שזז בלי הרף; רוּכָלֶה הרכלנית של הכפר; תוני נער העיתונים; אדון טורט בעל המגדנייה; אסוּרלֶה שוטר הכפר; רֹאשיק ראש הכפר; דוקטור דוק הרופא; יחיהוא ראש הממשלה. השמות שמשמעותם שקופה רומזים שאין מדובר בסיפור ריאליסטי אלא במעין מעשייה אמנותית בעלת אופי הומוריסטי, שככל שעלילתה מתקדמת ניכרים בה מאפיינים סטיריים. 

עץ הפיקוס הגדול מתואר בפתיחת הסיפור:
'זה לא עץ פיקוס רגיל.
זה עץ פיקוס מיוחד.
עץ עם סיפור.
עץ מכושף.'
מבנה התיאור - שורות קצרות שכל אחת מהן קצרה במילה מקודמתה וכל אחת מפורשת מקודמתה על הרצף שבין 'לא עץ רגיל' ל'עץ מכושף' - יוצר מתח מתגבר והולך. 
בהמשך מתואר הילד דניאל: 'מלבד שהיה ילד מיוחד, היה דניאל ילד רגיל, שגר בבית רגיל בכפר רגיל. מאחורי בית הוריו של דניאל - עמד לול רגיל ובו חמישים תרנגולות רגילות ותרנגול רגיל אחד. מאחורי הלול השתרע גן ירק רגיל. הוריו של דניאל היו הורים רגילים לגמרי. לאבא של דניאל קראו גיורא ולאמא שלו קראו ציפורה. שמות רגילים [...] דניאל היה תלמיד רגיל והיו לו חברים רגילים. אבל היה לו חלום לא רגיל. על חלומו הבלתי רגיל לא סיפר לאף אחד - לא להוריו הרגילים ולא לחבריו הרגילים.' החזרות הרבות מאוד על 'רגיל' ו'רגילים' משכנעות שדניאל רחוק מלהיות ילד רגיל ומטלטלות את הקרקע תחת רגלי הקוראים. מכאן ואילך הכול אפשרי. 

הסיפור עוסק בחירותו של האדם לחשוב ולהתבטא, בזכותו להיות נאמן לעצמו ולרצונותיו, באהבת הורים ובתהליך ההשתנות המוביל לצמיחה ולעצמאות. ההשתנות אינה פוסחת גם על בעלי תפקידים בכפר שהיו פעם קטנוניים, קצרי ראות וחנפנים: 'כל אחד מאתנו ראה משהו על העץ, משהו שלא ישכח אותו לעולם.' הסיפור מציע נקודת מבט יוצאת דופן על טיבם של ילדים ועל זכותם להיות מיוחדים, כל אחד באשר הוא. בפרק 'כל הילדים מיוחדים' דניאל אומר: 'כל הילדים מיוחדים, עד שמתחילים להגיד להם לעשות כל מיני דברים שהם לא רוצים לעשות, ואז הם מפסיקם בבת אחת להיות מיוחדים, ונעשים רגילים.'
יהונתן גפן - סופר, מחזאי, משורר, פזמונאי, פובליציסט ומתרגם שנולד בנהלל ב- 1947 - כתב לילדים גם את שירים שענת אוהבת במיוחד, הכוכבים הם הילדים של הירח, הכבש השישה עשר, הדרקון הלא נכון, אלרגייה - סיפור ילדוֹת. 

ילד הכרובית שראה אור בראשונה ב-1982 מתאים לבני שבע עד עשר.
נירה לוין