כתבה: נורית זרחי
איורים: הילה חבקין
הוצאת הקיבוץ המאוחד 2015
24 עמוד, מנוקד

'אל תזרקי על שוש קוביות,' אומרת אמא לנינה. 'את לא מבינה שכואב לה?'
'לא כואב לה, היא לא בן אדם.' אומרת נינה.
'נכון, אבל עדיין כואב לה.'
'אז שהיא תרד מהברכיים שלך. אם את רוצה שהיא תהיה הילדה שלך אני הולכת.'

נינה, ילדה קטנה, מאיימת ומקיימת. כשהיא יוצאת אל הרחוב היא שומעת את אמהּ קוראת בשמה, אך אינה עוצרת. בטיול הקטן שלה מחוץ לבית - לגמרי לבדה - נינה פוגשת כל מיני אנשים: 'נערה עם תוכי על כתף'; 'איש שסוחב שתי מזוודות'; 'שתי נשים שאולי הן סבתות של מישהו'. בכל השיחות הקצרות עם האנשים ברחוב היא שואלת: 'את אוהבת אותי?' או 'אתה אוהב אותי?' אבל אף תשובה אינה מניחה את דעתה, לא הנלהבות ('בטח, מתוקה.') ולא המתחמקות ('אני ממהר').

בהמשך השיטוט נינה מוצאת דובון שהיה פעם 'הדובי מַכְּס שלי'. הדובון מזכיר לנינה שהיא ויתרה עליו כשאיבד אחת מאוזניו, ונינה מבינה שכמו הדובון וכמוה עצמה גם אמה אינה מושלמת. המפגש עם הדובון מזכיר לנינה את המקום שבו אוהבים אותה באמת. בבית מקבלת אותם אמא בפנים כועסות: 'אלף פעמים אמרתי לך לא ללכת לכביש.' ובכל זאת, לאמא האומרת שהיא אוהבת את נינה - נינה מאמינה.

איוריה של הילה חבקין (כמעט 'מאיירת הבית' בספריה של זרחי) משלימים פרטים שהטקסט החסכני חולף על פניהם; האיור הראשון מגלה ש'שוש' היא הכלבה המשפחתית. כשנינה יוצאת מהבית היא הולכת בשביל זרוע אבנים קטנות לבנות; קוראים המכירים את המעשייה על הנזל וגרטל ייזכרו בחלוקי האבנים שהנזל פיזר על השביל כשאחותו והוא הובלו אל היער, ויהרהרו - האם גם לנינה אורבת סכנה? האם היא תחזור הביתה?

הסיפור על נינה מזכיר סיפור ותיק של נורית זרחי - אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי - מי בכל העולם כולו יצליח בזה? (1995); החתולה הקטנה פטוניה עוזבת את הבית ושוקעת ברחמים עצמיים בכל פעם שאמהּ מבטאת חוסר נחת מהתנהגותה, ובטוחה שהאם איננה אוהבת אותה. רק דברי האהבה ההמפורשים של האם משכנעים אעת פטוניה שהיא אכן בת אהובה.

ספר מאותו מדף:
מוקי ברוגז עם אמא, מאת ימימה אבידר-טשרנוביץ

נינה בורחת מתאים לבני שלוש עד שש.
נירה לוין