כתבה: איילת שדה
איורים: שירז פוּמָן
עם עובד 2015
36 עמוד, מנוקד

'דנה סיפרה לי אתמול בסוד
שהיא נולדה מביצה של תנין.
לפעמים היא אומרת כאלה שטויות
וחושבת שאני מאמין.
[...]
אני יודע שהיא סתם ממציאה המצאות.
אמרתי את זה אתמול ליואב.
כי אם היא נולדה מביצה של תנין
אז בטוח היה לה זנב.'

ילדים הם גיבוריהם האמיתיים של שבעה עשר השירים בספר; השירים מקפצים בעליצות במשעול המחבר את חיי היום-יום של ילדים צעירים עם המרחב החקרני-יצירתי-פנטסטי המשגשג בתודעתם. השירים מתמקדים באפיזודות שילדים מכירים או באלה שהיו רוצים להכיר מקרוב, נוגעים במחשבותיהם על העולם ומצליחים להתבונן במציאות מנקודת מבט מקורית, מפתיעה, דמיונית ומצחיקה. הקוראים הצעירים לא יישארו אדישים: הם יזדהו עם הדוברים או ילגלגו על תמימותם, יתנסו בפחד-לרגע וייהנו מהאומץ שמקנה המרחק מן הדף, ואולי אפילו יבקשו בחשאי להיכנס אל הספר פנימה. ספר השירים המלבב הזה מעניק לילדים הזדמנות להתבונן בפחדיהם, לצאת להרפתקאות דמיוניות הרחק מנמל הבית ולחזור ברגע הנכון לחיקו של חדר הילדים.

כמה מן השירים משקפים את געגועיה של הכותבת לספרות הילדים הוותיקה: השיר 'מיכאל', המתחיל בשורה 'זה לא נכון שמיכאל לא בא', הוא מעין הומאז' ל'מיכאל' של מרים ילן-שטקליס, ומציע את גרסתה העדכנית של הדוברת-ילדה למה שבאמת קרה בזמן ש'חיכיתי, חיכיתי'.
בשיר 'פטרייה עם נקודות' מהדהד 'אצבעוני' של ביאליק, והאיור של שירז פומן עשוי להיחשב מעין הומאז' לאיור הגמד מתחת לפטרייה מאת נחום גוטמן בשירים ופזמונות; פומן ציירה ילדה החובשת ברדס מחודד, על הפטרייה שבידיה נם גמד החובש מצנפת שמוטה, ומרחוק מציץ בהם גמד שלראשו כובע גמדים גבוה - כולם חלק מרגע מופלא אחד של קסם.
השיר 'הקוסם הגדול יעקב והפייה הטובה רות' רומז בקריצה על הילדה איילת מוורשה, גיבורתה של קדיה מולודובסקי, והשיר 'בלילה בלילה', מהטובים פחות בספר, מאזכר רשימה של גיבורי ילדות של מבוגרים; 'ילד אחד עם מסמר ופטיש / ואתו דב צהוב ושמנמן / עזרו לחמור עגמומי ואפור / לחבר את זנבו לישבן' [...] 'אריה וג'ירפה שתו פטל' [...] בשמיים ממעל טס ילד / על גב אווזה ענקית' וכיו'ב.

כל אחד מהשירים מונח בכפולה משלו על רקע איור נרחב. איוריה של שירז פומן צבעוניים מאוד, אקספרסיביים מאוד ועשירים בפרטים שילדים ישמחו לגלות. רבים מהאיורים מוסיפים על הטקסט ומציעים גם פרשנות.

ביצה של תנין מתאים לבני שלוש עד שבע.
נירה לוין