ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
הילדים של הצהרים
כתב: אביחי נזרי
ציירה: לירון כהן
טנג'יר 2015
34 עמוד, מנוקד
'על הידיים כבר לא לוקחים אותי
אבל יד נותנים לי כל הזמן
זה ימים כאלה אפשר להבין
אני מתחיל להיות גדול ומפסיק להיות קטן
לא דואגים לסדר לי את החדר
אבל גם לא מרשים לי בלגן
זו רק תקופה וזה בסדר
בין להתחיל להיות גדול ולהפסיק להיות קטן
[...]'
עשרים ואחד שירים צרורים בספר, ששמו מנציח את הימים שבהם ילדים שיחקו עם תום יום הלימודים בחצרות ובמגרשים וברחובות, לפני שהמחשבים שינו את פניה של הילדוּת. השירים הם מעין תערוכה המציגה תמונות מחייהם של ילדים: 'אוהל בסלון', 'אני מלא בשיעורים', 'אומץ', 'תספורת', 'הילד שאני אוהבת' ועוד, ילדים מול חבריהם ומשפחותיהם, ילדים מול גדולים, ילדים ורגשותיהם והרהוריהם, ילדים ומשאלותיהם.
השירים, שלחלקם ניחוח ישראלי מאוד ושניכרת בהם השפעת יוצרים כמו יהונתן גפן ויהודה אטלס, נכתבו בקולמוסו של מבוגר המתגעגע לילדותו ולזמנים שבהם למדו 'טבע' (היום 'מדעים'...), שמצליח בדרך כלל לראות את המציאות מנקודת מבט ילדית ויודע להבחין הן ברגעי ההומור והן במורכבותה של נקודת המבט הזו. השירים, המשדרים אותנטיות ונקראים בהנאה, כתובים בעברית מדוברת, בחלקם אף לא סימן פיסוק אחד, החריזה נעה בין דיוק לרישול אופנתי.
אביחי נזרי (הכותב) ולירון כהן (המאיירת) שניהם בוגרי המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל.
בשדה קטן מאחורי הבניין
בין חרציות צהובות לשמיים
אנחנו מבלגנים את השכונה
כל צהריים כל צהריים
[...]
החיוך שנפתח בכל צחוק
והרווח המוגזם בשיניים
כיף לנו, ככה
הילדים של הצהריים
הילדים של הצהריים מתאים לבני חמש עד שמונה, ולמבוגרים אוהבי ילדותם.
נירה לוין
ציירה: לירון כהן
טנג'יר 2015
34 עמוד, מנוקד
'על הידיים כבר לא לוקחים אותי
אבל יד נותנים לי כל הזמן
זה ימים כאלה אפשר להבין
אני מתחיל להיות גדול ומפסיק להיות קטן
לא דואגים לסדר לי את החדר
אבל גם לא מרשים לי בלגן
זו רק תקופה וזה בסדר
בין להתחיל להיות גדול ולהפסיק להיות קטן
[...]'
עשרים ואחד שירים צרורים בספר, ששמו מנציח את הימים שבהם ילדים שיחקו עם תום יום הלימודים בחצרות ובמגרשים וברחובות, לפני שהמחשבים שינו את פניה של הילדוּת. השירים הם מעין תערוכה המציגה תמונות מחייהם של ילדים: 'אוהל בסלון', 'אני מלא בשיעורים', 'אומץ', 'תספורת', 'הילד שאני אוהבת' ועוד, ילדים מול חבריהם ומשפחותיהם, ילדים מול גדולים, ילדים ורגשותיהם והרהוריהם, ילדים ומשאלותיהם.
השירים, שלחלקם ניחוח ישראלי מאוד ושניכרת בהם השפעת יוצרים כמו יהונתן גפן ויהודה אטלס, נכתבו בקולמוסו של מבוגר המתגעגע לילדותו ולזמנים שבהם למדו 'טבע' (היום 'מדעים'...), שמצליח בדרך כלל לראות את המציאות מנקודת מבט ילדית ויודע להבחין הן ברגעי ההומור והן במורכבותה של נקודת המבט הזו. השירים, המשדרים אותנטיות ונקראים בהנאה, כתובים בעברית מדוברת, בחלקם אף לא סימן פיסוק אחד, החריזה נעה בין דיוק לרישול אופנתי.
אביחי נזרי (הכותב) ולירון כהן (המאיירת) שניהם בוגרי המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל.
בשדה קטן מאחורי הבניין
בין חרציות צהובות לשמיים
אנחנו מבלגנים את השכונה
כל צהריים כל צהריים
[...]
החיוך שנפתח בכל צחוק
והרווח המוגזם בשיניים
כיף לנו, ככה
הילדים של הצהריים
הילדים של הצהריים מתאים לבני חמש עד שמונה, ולמבוגרים אוהבי ילדותם.
נירה לוין