דוב ושמו פדינגטון הוא ספר קלאסי לילדים, שתורגם לעשרות שפות ופורסם במיליוני עותקים. הספר זכה לעיבודים לסוגי מדיה שונים ,לסדרת המשך ולמוצרי לוואי רבים. פדינגטון הצטרף לשורה של דובים אהובים בספרות הילדים, העולמית ביניהם הדוב באלו , פו הדוב שלושת הדובים , וגם דוב דובוני בן דוביים ,ושתיים דובים העבריים , כמו גם ליצירות רבות לילדים, העוסקות בדובים. ובדובונים..
הספר נכתב בידי הסופר הבריטי מייקל בונד. את המהדורה הראשונה איירה פגי פורטנם.
בתערוכה מוקדשת לפדינגטוון מוצגים איורים שונים שלו ,פסל שנוצר לכבודו , עטיפות של ספרים שונים ובול המוקדש לו.

מַר וּגְבֶרֶת בְּרָאוּן רָאוּ אֶת פֵּדִינְגְטוֹן בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה עַל רְצִיף שֶׁל תַּחֲנַת רַכֶּבֶת. כָּךְ, בְּעֶצֶם, זָכָה בְּשֵׁם מְשֻׁנֶּה כָּל כָּךְ לְדֹב, כִּי פֵּדִינְגְטוֹן הָיָה שְׁמָהּ שֶׁל הַתַּחֲנָה.

הַזּוּג בְּרָאוּן הָיוּ שָׁם כִּי בָּאוּ לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי בִּתָּם ג'וּדִי, שֶׁשָּׁבָה הַבַּיְתָה לְחֻפְשָׁה מִן הַפְּנִימִיָּה. הַיּוֹם הָיָה יוֹם קַיִץ חָמִים, וּבַתַּחֲנָה הָיוּ הֲמוֹן אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ בְּדַרְכָּם אֶל חוֹף הַיָּם. רַכָּבוֹת טִרְטְרוּ, רַמְקוֹלִים צָרְחוּ, סַבָּלִים הִתְרוֹצְצוּ וְצָעֲקוּ זֶה עַל זֶה, וְהָרַעַשׁ הָיָה גָּדוֹל כָּל כָּךְ עַד שֶׁמַּר בְּרָאוּן, שֶׁרָאָה אוֹתוֹ רִאשׁוֹן, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זֹאת לְאִשְׁתּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים עַד שֶׁהֵבִינָה.

'דֹּב? בְּתַחֲנַת פֵּדִינְגְטוֹן?' אָמְרָה גְּבֶרֶת בְּרָאוּן וְהִבִּיטָה בְּבַעֲלָהּ בְּהַפְתָּעָה. 'אַל תְּדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת, הֶנְרִי. זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת!'

מַר בְּרָאוּן יִשֵּׁר אֶת מִשְׁקָפָיו עַל אַפּוֹ. 'אֲבָל יֵשׁ כָּאן דֹּב,' אָמַר, 'רָאִיתִי אוֹתוֹ בְּמוֹ עֵינַי. הִנֵּה שָׁם - עַל יַד מִתְקַן הָאוֹפַנַּיִם. יֵשׁ לוֹ מִין כּוֹבַע מַצְחִיק כָּזֶה.'

וּבְלִי לְחַכּוֹת לִתְשׁוּבָה תָּפַס אֶת אִשְׁתּוֹ בִּזְרוֹעָהּ וְהוֹלִיךְ אוֹתָהּ בֵּין הָאֲנָשִׁים, מִסָּבִיב לַעֲגָלָה עֲמוּסָה שׁוֹקוֹלָדִים וְסִפְלֵי תֶּה, עַל פְּנֵי דּוּכַן סְפָרִים וּבֵין עֲרֵמוֹת שֶׁל מִזְוָדוֹת, עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל 'מַחְלֶקֶת הָאֲבֵדוֹת'.

'הִנֵּה, אַתְּ רוֹאָה,' הִכְרִיז בְּנִימַת נִצָּחוֹן וְהִצְבִּיעַ עַל פִּנָּה חֲשׁוּכָה. 'אָמַרְתִּי לָךְ!'

גְּבֶרֶת בְּרָאוּן הִבִּיטָה לַמָּקוֹם שֶׁהִצְבִּיעַ עָלָיו, וְרָאֲתָה בִּמְטֻשְׁטָשׁ מַשֶּׁהוּ קָטָן וְשֹעִיר בָּאַפְלוּלִית. הוּא נִרְאָה יוֹשֵׁב עַל מִין מִזְוָדָה, וְעַל צַוָּארוֹ תָּוִית שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ מַשֶּׁהוּ. הַמִּזְוָדָה הָיְתָה יְשָׁנָה וַחֲבוּטָה, וְעַל צִדָּהּ נִכְתְּבוּ בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת הַמִּלִּים: 'מִטְעַן יָד'. גְּבֶרֶת בְּרָאוּן אָחֲזָה בְּבַעֲלָהּ מֵרֹב תַּדְהֵמָה. 'בְּחַיַּי, הֶנְרִי,' קָרְאָה. 'נִדְמֶה לִי שֶׁבְּכָל זֹאת צָדַקְתָּ. זֶה בֶּאֱמֶת דֹּב!'

הִיא הִתְקָרְבָה וְהִתְבּוֹנְנָה בּוֹ. הוּא נִרְאָה דֹּב מְשֻׁנֶּה מְאוֹד. צִבְעוֹ הָיָה חוּם, חוּם דֵּי מְלֻכְלָךְ, וְהוּא חָבַשׁ כּוֹבַע מוּזָר בְּיוֹתֵר, עִם שׁוּלַיִם רְחָבִים, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמַר מַר בְּרָאוּן. מִתַּחַת לַשּׁוּלַיִם הִבִּיטוּ בָּהּ שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וַעֲגֻלּוֹת.
כְּשֶׁרָאָה שֶׁמְּצַפִּים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּעֲשֹה מַשֶּׁהוּ, קָם הַדֹּב וְהִגְבִּיהַּ בְּנִימוּס אֶת הַכּוֹבַע, וְחָשֹף שְׁתֵּי אָזְנַיִם שְׁחֹרוֹת. 'שָׁלוֹם,' אָמַר בְּקוֹל עָדִין וְצָ

ל'אֲבָל מָה תַּעֲשֹה עַכְשָׁו?' אָמַר מַר בְּרָאוּן. 'אַתָּה לֹא יָכוֹל לָשֶׁבֶת לְךָ סְתָם כָּכָה בְּתַחֲנַת פֵּדִינְגְטוֹן וּלְחַכּוֹת שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִקְרֶה.'

'אַל תִּדְאֲגוּ, אֲנִי אֶסְתַּדֵּר... אֲנִי מְקַוֶּה.' וְהַדֹּב הִתְכּוֹפֵף לִסְגֹּר שׁוּב אֶת הַמִּזְוָדָה שֶׁלּוֹ. כְּשֶׁעָשֹה זֹאת, רָאֲתָה גְּבֶרֶת בְּרָאוּן לְרֶגַע אֶת מָה שֶׁכָּתוּב עַל הַתָּוִית. הָיָה כָּתוּב שָׁם, פָּשׁוּט, נָא לִדְאֹג לַדֹּב הַזֶּה. תּוֹדָה.

הִיא פָּנְתָה אֶל בַּעֲלָהּ בְּמַבָּט שׁוֹאֵל. 'אוֹי, הֶנְרִי, מָה נַעֲשֹה? הֲרֵי אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים סְתָם לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ כָּאן. מִי יוֹדֵעַ מָה עָלוּל לִקְרוֹת לוֹ. לוֹנְדוֹן הִיא עִיר כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה כְּשֶׁאֵין לְךָ לְאָן לָלֶכֶת. הוּא אוּלַי יָכוֹל לָבוֹא וְלִהְיוֹת אֶצְלֵנוּ כַּמָּה יָמִים?'

מַר בְּרָאוּן הִסֵּס. 'אֲבָל מֵרִי, יַקִּירָתִי, אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לָקַחַת אוֹתוֹ ... לֹא כָּכָה סְתָם. הֲרֵי...'

'הֲרֵי מָה?' בְּקוֹלָהּ שֶׁל גְּבֶרֶת בְּרָאוּן נִשְׁמְעָה נִימָה תַּקִּיפָה. הִיא הִבִּיטָה לְמַטָּה אֶל הַדֹּב. 'תִּרְאֶה כַּמָּה הוּא מָתוֹק. וְג'וֹנָתָן וְג'וּדִי יִשֹמְחוּ לְשֹחֵק אִתּוֹ. אֲפִלּוּ רַק לִזְמַן קָצָר. הֵם לֹא יִסְלְחוּ לָנוּ אִם יֵדְעוּ שֶׁהִשְׁאַרְתָּ אוֹתוֹ פֹּה.'

'זֶה פָּשׁוּט נִרְאֶה כָּל כָּךְ לֹא תַּקִּין,' אָמַר מַר בְּרָאוּן. 'אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה חֹק נֶגֶד זֶה.' הוּא רָכַן אֶל הַדֹּב. 'הָיִיתָ רוֹצֶה לָבוֹא וְלִהְיוֹת אֶצְלֵנוּ?' שָׁאַל. 'זֹאת אוֹמֶרֶת,' מִהֵר לְהוֹסִיף, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַעֲלִיב אֶת הַדֹּב, 'אִם אֵין לְךָ תָּכְנִיּוֹת אֲחֵרוֹת.'

הַדֹּב קָפַץ, וּמֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת כִּמְעַט נָפַל לוֹ הַכּוֹבַע מֵהָר אשׁ. 'כֵּן, כֵּן, בְּבַקָּשָׁה. אֲנִי רוֹצֶה מְאוֹד. אֵין לִי לְאָן לָלֶכֶת וְכֻלָּם כָּאן נִרְאִים כָּל כָּךְ מְמַהֲרִים.'

'טוֹב, אָז הֶחְלַטְנוּ,' אָמְרָה גְּבֶרֶת בְּרָאוּן לִפְנֵי שֶׁבַּעֲלָהּ יְשַׁנֶּה אֶת דַּעֲתוֹ. 'וְתוּכַל לְקַבֵּל כָּל יוֹם רִבָּה לַאֲרוּחַת בֹּקֶר, וְ...' הִיא נִסְּתָה לַחְשֹׁב מָה עוֹד יְכוֹלִים דֻּבִּים לֶאֱהֹב.

'כָּל יוֹם?' הַדֹּב נִרְאָה כְּאִלּוּ אֵינוֹ מַאֲמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו. 'בַּבַּיִת קִבַּלְתִּי רִבָּה רַק בְּאֵרוּעִים חֲגִיגִיִּים. רִבָּה הִיא דָּבָר יָקָר מְאוֹד בְּפֵּרוּ הַמִּסְתּוֹרִית.'

'אֶצְלֵנוּ תְּקַבֵּל רִבָּה כָּל בֹּקֶר, כְּבָר מִמָּחָר,' הִמְשִׁיכָה גְּבֶרֶת בְּרָאוּן. 'וּבִימֵי רִאשׁוֹן תְּקַבֵּל דְּבַשׁ.'