כתבה: אסטריד לִינְדְגְרֶן
איורים: ולי מינצי
משוודית: דנה כספי
כנרת, זמורה-ביתן, דביר 2015. בסדרת 'מרגנית'
221 עמוד, מנוקד

'מָדִיקֶן גרה בבית האדום הגדול שעל גדת הנחל הקטן. אִתָה גרים גם אמא ואבא ואחותה הקטנה אליסבט, וכלב פודל שחור ששמו סָאסוּ, וחתולה ששמה גוּסָן. וגם אַלְוָה. מדיקן ואליסבט מתגוררות בחדר הילדים, אלוה בחדר המשרתת, סאסו בסל בכניסה וגוסן מול תנור הבישול במטבח. אמא גרה כמעט בכל הבית, וכך גם אבא, חוץ מהשעות שהוא כותב במשרד שלו בעיתון, כדי שלאנשים בעיר יהיה מה לקרוא'.

הטקסט הפותח את הספר רומז על המרחב הפיזי והרגשי שממנו יוצאת מדיקן להרפתקאותיה. לינוּס-אידה 'שבאה בימי שישי לכבס ולקרצף' חושבת שמדיקן 'חיה כמו פנינה מצופה בזהב' (16), ומדיקן מסכימה אִתה, שהרי 'היא גרה ביוּנִיבָּקֶן, ואי אפשר לגור במקום טוב מזה' (17). מדיקן בת השבע חיה במשפחה חמה המנהלת אורח חיים שקט ומסודר ומעניקה לשתי הילדות מנה גדושה של תחושת ביטחון ושל עצמאות.
מדיקן איננה דומה לפיפי (בילבי), גיבורה אחרת - נועזת, פורעת כללים, מצחיקה ונדיבה - של אסטריד לינדגרן; אמנם גם למדיקן יש רעיונות מרתקים, וגם לה שותפה נאמנה המעריצה אותה ונענית לכל הצעה, אבל מדיקן היא גיבורה של סיפור ריאליסטי וההרפתקאות שלה נטועות במציאות; היא מכניסה את אחותה לגיגית ודוחפת אותה למי הנחל כדי לשחק ב'משה בתיבה', היא מאבדת חפצים ומעלילה על חבר דמיוני, היא מזמינה את אחותה לפיקניק על הגג ומזנקת לאוויר כשבידה מטרייה כדי לבחון את כישורי התעופה שלה, היא יוצאת אל החצר באישון לילה כדי לגלות רוח רפאים ואפילו מנסה למכור את אחותה - בתפקיד יוסף המקראי - לסוחר עבדים. יש לה דמיון פורה; לעתים היא ממציאה, לעתים משקרת ביודעין, תמיד עסוקה, מפטפטת או מפליגה במחשבות ואיננה נחה לרגע (גם מדיקן, כמו פצפונת של אריך קסטנר, רגילה להיקרא בכינוי שדבק בה כשהייתה פעוטה; אביה של פצפונת קורא 'לואיזה!' בדיוק בנסיבות שבהן אביה של מדיקן קורא בקול 'מרגריטה!'...). בדרך כלל, כשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, מדיקן יודעת להסתדר. אבל רק בדרך כלל... כשהיא מתמלאת פחד היא מגלה שתמיד יש מי שאפשר לסמוך עליו שייחלץ לעזרתה וימחה את דמעותיה.

מדיקן מספר על שנה בחייה של משפחה, מאביב עד אביב, כשהחוליות ברצף הזמן הן התרחשויות שמניעות שתי הבנות. תיאורי הטבע ותיאור השפע והסולידריות בזמן החגים יוצרים רקע נפלא לילדוּת מאושרת. הסיפור כולו כתוב ברוח טובה ובהומור המסגירים את החיבה ואת האמוּן שהמספרת רוחשת לבני האדם. 'עם כל האופטימיות וההומניות, אין בספריה אפילו קורטוב של מתקתקות, אשליה, או התבוננות בחיים דרך משקפיים ורודים [...] יש בסיפורים אפיזודיים אלה שגרת יום-יום ואירועים יוצאי דופן, שמקנים תחושה כי חיי אדם בכלל, וחיי הילדים, בנויים ממעלות וממורדות, מימים טובים ורעים, מהצלחות ומכישלונות, אך תמיד ניתן למצוא פתרון, להתפייס, להפוך את הרע לטוב' (יהודה אטלס, ילדים גדולים, כרך 3 - בעיקר אירופאים, ידיעות אחרונות ספרי חמד 2003, עמ' 155).

מדיקן, שפורסם בשוודיה ב- 1960, תורגם בראשונה לעברית ב- 1983בידי הדר אלרואי. התרגום החדש של דנה כספי, העושה שירות נפלא לסגנון הסיפֵּר של אסטריד לינדגרן, ואיוריה המרגשים ומעוררי ההשראה של ולי מינצי הם בדיוק מה שהיה נחוץ כדי להחזיר את מדיקן לידיהם של הקוראים הצעירים. יופי של ספר במלוא מובן המילה.

מדיקן מתאים למאזינים מגיל חמש ולקוראים עד גיל שמונה.
נירה לוין