מאת: עמלה עינת
איורים: נועה רוזנק קלנר
הוצאה גלילית 2015
138 עמוד, לא מנוקד

'הנה, תסתכלו על הפנים שלה בפסל הזה, על התסרוקת הישרה, על השמלה השחורה. איזה קליפות קשות של אבן, הא? עכשיו תתקרבו, [...] תראו את התוכו של העיניים שלה, גם בציור, תראו את הלב שלה שבפנים. אפשר לראות, נכון? איזה לב. כמה לב היה לה בשבילנו. בלילות, לאלה שבכו, או כשמישהו היה חולה. בחוץ, הכול היה אצלה כאילו קשוח לגמרי - לקום בזמן, לאכול בזמן, שיעורי בית, רחצה, משפטי משמעת בשבתות. אבל בפנים טונות של אהבה. היא הייתה הכול בשבילנו. הדוקטור היה מאוד נחמד אלינו, כשהיה. חיוכים, סיפורים, לטיפה, כמו פרפר צבעוני שכולם מחכים לו. לה לא היה צריך לחכות בכלל. היא תמיד הייתה. הוא היה האור. היא הייתה הידיים והרגליים והעיניים ששומרות'.

במילים אלה תיאר אחד מחניכי בית היתומים של קורצ'ק בוורשה, המוצג בספר בראשי התיבות י.ב. (כנראה יצחק בלפר) את מי שנחשבה - שלא בצדק - כינור שני בבית היתומים, סטפה וילצ'נסקה. עלילת הספר מתקדמת בשני מסלולים הקשורים ומשיקים זה לזה - קורותיה של סטפה וילצ'ינקה מהפגישה עם הדוקטור קורצ'ק ב- 1906 ועד האקציה הגדולה בקיץ 1942 וחיסול בית היתומים, והנסיעה של נטע וחבריה בקיבוץ לסיור בפולין בקיץ 2014.
סבתהּ של נטע מספרת לה שאמה, סבתא-רבתא של נטע, הייתה האדם הקרוב ביותר לסטפה וילצ'ינסקה, תחילה כחניכתה ואחר כך כחברתה. סבתא עצמה מצטרפת למסעם של בני הנוער לפולין, כדי שתוכל לראות במו עיניה את לוח הזיכרון שהוצב לזכרה של סטפה בבית הקברות היהודי בוורשה. הספר מתאר לסירוגין את דמותה ואת עבודתה של 'הגברת סטפה' כשותפתו לייעוּד של המאור הגדול, הרופא והפדגוג היהודי יאנוש קורצ'ק, ואת חוויותיהם של בני הנוער בפולין. את שני צירי האורך הללו 'תופרים' המכתבים שכתבה סטפה מוורשה לסבתא-רבתא פַנְיָה בקיבוץ עין חרוד, והשיחות שהיו לבני הנוער ולמלוויהם כשביקרו בבית הילדים הפועל בוורשה גם היום. וילצ'ינסקה ביקרה בעין חרוד פעמיים, חזרה לפולין לבקשתו של קורצ'אק, ואף שיכלה להציל את עצמה בחרה ללכת עם הדוקטור ועם הילדים אל מותם, בגיא ההריגה של טרבלינקה.

על פי הכיתוב שעל הכריכה האחורית, הספר מתבסס על מכתבים ויומנים אותנטיים.

סְטֶפָה אהובתי מתאים לבני אחת עשרה ומעלה.
נירה לוין