כתבה: נירה הראל
איירה: הדר גבע
זברה הפקות 2014
26 עמוד, מנוקד

'לילה טוב,' אמר שָׁאוּלִי ועצם עיניים.
הוא שכב על צד ימין,
אחר כך על צד שמאל ואמר:
'הכרית יותר מדי קטנה!'
'אביא לך כרית גדולה,' אמרה סבתא.
הוא שכב על הגב, התהפך לבטן ושוב לגב ואמר:
'השמיכה הזו בכלל לא חמה.'
'אתן לך שמיכה יותר חמה,' אמרה סבתא.

שלושה נכדים יש לה, לסבתא; כל אחד מהם בתורו מבקש להישאר בביתה אחרי ארוחת השבת ו'לישון אצל סבתא', אבל מסיבות שונות ומשונות אף אחד מהם אינו מצליח להירדם. התוצאה אחת: צריך להחזיר את הנכד הביתה. התבנית העלילתית וסדרת האיורים המלווה אותה חוזרות על עצמן בשינויים קלים שלוש פעמים, בהתאמה למספר הנכדים המבקשים 'לישון אצל סבתא':
בכפולה הראשונה נראית המשפחה סביב השולחן בארוחה אצל סבתא. בכפולה הבאה בעמוד הימני תחת השורות -
'סבתא שמחה מאוד.
שָׁאוּלִי עזר לה לפנות את השולחן,
והם שיחקו עד שהתעייפו'. -
נראים באיור סבתא ושָׁאוּלִי, הנכד ה'נשאר', מפעילים יחד בובות כפפה. באיור שבעמוד השמאלי שָׁאוּלִי כבר במיטה, בחדר חשוך למחצה, וסבתא מספרת לו סיפור. הכפולה השלישית מציגה את סופה של ההרפתקה הקטנה: שָׁאוּלִי מתלונן על הכרית ('יותר מדי קטנה!') ועל השמיכה ('בכלל לא חמה'), ולבסוף מגיע רגע האמת: שָׁאוּלִי נזכר ש'סבתא, שכחתי להאכיל את דג הזהב שלי'. סבתא, המבינה בנכדים, יודעת מיד מה שָׁאוּלִי באמת רוצה; היא מושיבה אותו על הקטנוע שלה ומחזירה אותו הביתה.
גם הנכד אִיתַי נשאר 'לישון אצל סבתא'; הטקסט והאיורים משתנים אך מעט; לא בובות כפפה אלא קוביות, לא 'כרית יותר מדי קטנה' אלא 'אני לא אוהב לישון בחושך' ו'הבטן כואבת לי'. גם אִיתַי נזכר בדבר חשוב - 'סבתא, שכחתי להביא את הדובי שלי' - וסבתא מחזירה אותו הביתה. כשהנכדה לילי נשארת לישון אצל סבתא, גם היא מודיעה שצריך למהר הביתה: 'סבתוש, שכחתי את השיר שמגרש חלומות רעים' - וסבתא מחזירה אותה לאמא ואבא.

הסגנון, כמו בחלק גדול מספריה של הראל לקטנים, ענייני ודייקני, קצר ובהיר. סבתא אינה מנסה לשכנע את הנכדים להישאר בביתה ואינה מייגעת אותם בפיתוייה ובתחושות האכזבה שלה. היא מבינה ללבם כשהם מתעקשים להישאר, והיא מכבדת אותם כשהם מבקשים לסגת ולחזור הביתה. הפיסוק המתוּן, הטיפוגרפיה המוקפדת והסולידית והמבנה החזרתי בטקסט ובאיורים מעניקים לסיפור רב-הטלטלות מסגרת יציבה ומאפשרים לפעוטות המאזינים לקלוט את השלמות, לשער את העתיד להתרחש וליהנות מההפתעות ומההומור שבאיורים; מנכד לנכד סבתא נעשית הרפתקנית יותר - את שָׁאוּלִי היא מרכיבה על קטנוע, את איתַי היא מניפה על כתפיה ועולה על גלגשת, ואת לילי היא מחזירה הביתה על אופניים.

דמות הסבתא שאיירה הדר גבע רחוקה מאוד מההֶטְפֵּס (סטריאוטיפ) האנכרוניסטי שעדיין שולט, למרבה המבוכה, בעיצוב סבים וסבתות בספרים לקוראים צעירים: היא אינה אוחזת מסרגות ואיננה חובשת משקפיים, בשיערה אין שיבה והיא אינה נשענת על מקל. רגליה קלות, בגדיה צבעוניים, והיא עוברת בקלות משכיבה על השטיח לרכיבה על אופניים.
גם הסיפור הזה, כמו אחרים שכתבה הראל, מסתיים בהפתעה מחויכת. נאמר רק שסבתא, בתורה, חוזרת הביתה על גלגיליות.

לישון אצל סבתא מתאים לבני שנתיים עד ארבע.
נירה לוין