סיפר ואייר: גלעד סופר
עם עובד 2014
30 עמוד, מנוקד

'קרה לכם שקראו לכם בשם שאינו שלכם?
לי זה קורה כל הזמן'.

מי ששר 'השפן הקטן' או 'לשפן יש בית' ורואה בדמיונו ארנבון - שיקום! הבלבול בין שמותיהם של שני בעלי החיים הוליד טקסט מצחיק, שנון ועתיר רמיזות עוקצניות, שעלילתו נמסרת בדואט הרמוני ומאוזן של איורים ובועות דיבור עלילוניות.
הארנבון, גיבור הסיפור, משמיע בעמוד הראשון את תלונתו ומציג דוגמאות למצבים המתסכלים אותו (אך מגבירים את עליצותם של הקוראים); קוסמים שולפים 'שפן' מהכובע, פעוטות מצביעים עליו כשהוא יושב בגן הציבורי ומכרסם גזר, וקוראים: אמא, תראי, שפן! וכן עוד. הארנב מתייעץ עם ידידו האווז (גיבור 'החופשה', ספרו הקודם של הכותב), ומגלה שגם האווז סובל מאותה תופעה - הכול קוראים לו 'ברווז'. שני הידידים הולכים למפגש של קבוצת תמיכה, שמשתתפים בה אֶמוּ שקוראים לו 'יען', עיט שקוראים לו 'נשר', טיגריס שקוראים לו 'נמר' וסובלים אחרים. תועלתו של המפגש מפוקפקת; הארנב מתחיל לתהות מי הוא באמת, שוקע בהרהורים ומתרחק מביתו. בהגיעו למדבר הוא פוגש 'מישהו שנראה כמו עכברוש גדול במיוחד'. השניים - ארנב ושפן הסלע - מתווכחים מי הוא מי ותוך כדי שיחה עושים כמעשה בן המלך והעני ומחליפים זהויות.
הסיפור נגמר כשהארנב מחליט לעשות ניסיון אחרון, ומפרסם ספר - הוא הספר שעליו נכתבת הביקורת; שם הספר, שפן, מופיע על הכריכה וקו שחור עבה מתוח עליו.

'אם זה לא יעבוד...
כבר שום דבר לא יעבוד'.

ובכן, לא עבד. אבל העיסוק בחילופי הזהויות, ההומור הגלוי והסרקזם המרומז, המתגלים בין דפי הספר, הרעידו היטב את בלוטות הצחוק של קוראים בגילים שונים; הארנב עצמו קורא לידידו האווז - 'ברווז', והמנחה בקבוצת התמיכה קורא לטיגריס - 'נמר'; קוראי הספר מחמיאים לארנב על ספרו החדש, אבל ממשיכים לקרוא לו 'שפן'. שמו של הפעוט בגן הציבורי שאמו מזהירה אותו מפני השפן, הוא 'מעוזי'; שפן הסלע מוצא את עצמו כלוא באיור לשיר 'לשפן יש בית' וצועק 'אני חייב לצאת מכאן!'; וקוראי הספר החדש ממשיכים להתעקש: 'אמא, הנה השפן! זה מהספר על השפן!'
כל אלה, וגם כמה קונוטציות ספרותיות (למשל 'וברחוב הם קוראים לי 'נשר', בכיתה הם קוראים לי 'נשר' ', על פי ג'ינג'י של מרים ילן-שטקליס), פונים לקהל יעד המצויד בכשירות לשונית הולמת, בידע עולם מגוון וביכולת לפענח איורים ולהשלים פערי טקסט.

הרהור:
ב- 1986 ראה אור בספרית פועלים הספר הארנב שלא היה שפן; סיפר בציורים אבי כץ, חרז שמואל בנשלום. הנה שני בתים מהשיר הסיפורי:
פַּעַם בָּא לַגַּן אַרְנָב
וְכֻלָּם קִבְּלוּ פָּנָיו:
הֵי שָׁפָן, שָׁלוֹם שָׁפָן!
בּוֹא שַׂחֵק אִתָּנוּ כָּאן!

הָאַרְנָב רָגַז, כָּעַס:
שׁוּב בִּלְבּוּל, זֶה כְּבָר נִמְאַס!
אֲנִי כָּל כָּךְ נֶעֱלָב
הֵן אֲנִי אַרְנָב! אַרְנָב!

שפן מתאים לקוראים בני שש עד שמונה, ולמבוגרים.
נירה לוין