ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
מחשבות צימאון
כתב: אורי אורלב
איירה: ענבל לייטנר
צלטנר 2013, בסדרה 'קצרים מאוירים'
40 עמוד, לא מנוקד
'אתה יודע', אמר לי, 'אני אוהב נערה אחת.'
נרעשתי, שהרי כמעט מעולם לא דיברנו.
הוא הוסיף ואמר לי:
'אתה יודע? היא שותה לימונדה בעיניים עצומות וחושבת מחשבות של צימאון.'
סיפורו של מחשבות צימאון החל ב- 1952; אורי אורלב, אז צעיר בן עשרים ניצול שואה שנקלט בקיבוץ גניגר, כתב סיפור ראשון. הסיפור נשאר במגירה במשך שישים שנה ויותר, עד שלאחרונה גילו בו עניין מתרגמים מיפן, ובעקבות זאת החליטו בהוצאת צלטנר להוציאו לאור.
מידותיו הקטנות של הספר ורכּוּת הכריכה חוֹברוֹת לבהירוּת האופפת אותו חוץ ופנים ולאיכות האיורים, ומשפיעות על הקורא שלווה פיוטית. זו עומדת בניגוד מכאיב לשמו של הספר - מחשבות צימאון.
הסיפור חסכני. רק בחלק מהעמודים מופיע טקסט, ותמיד בן שורות ספורות, ללא הסברים או תיאורי עבר. הגיבור - נער החי בבית ספר שעבורו הוא בית ('כיתה' קיבוצית?). בגוף ראשון ובלשון מינימליסטית הוא מתאר מפגשים (קשים כמו גם מפתיעים ומענגים) עם בני גילו, דומים לו או שונים ממנו, כשאמת המידה המשמשת אותו היא הצורך והיכולת לחשוב מחשבות צימאון ומשמעותם המטפורית; הצמא לקשר, הצמא לחברוּת, הצמא לאמת ולהתרוממות הרוח שבחשיבה - וברוויה.
את הספר המעודן ומעורר המחשבה הזה מלווים איוריה בצבעי מים ענבל לייטנר. הגוונים מרומזים, שקופים. יפה לראות את המספר ואת הנערה שהוא אוהב, צועדים בעיניים עצומות, על אותו גל שקוף, זה לקראת זה.
מחשבות צימאון מתאים לבני נוער צעירים, למתבגרים, ולמבוגרים שימצאו בו את עצמם.
נירה לוין
איירה: ענבל לייטנר
צלטנר 2013, בסדרה 'קצרים מאוירים'
40 עמוד, לא מנוקד
'אתה יודע', אמר לי, 'אני אוהב נערה אחת.'
נרעשתי, שהרי כמעט מעולם לא דיברנו.
הוא הוסיף ואמר לי:
'אתה יודע? היא שותה לימונדה בעיניים עצומות וחושבת מחשבות של צימאון.'
סיפורו של מחשבות צימאון החל ב- 1952; אורי אורלב, אז צעיר בן עשרים ניצול שואה שנקלט בקיבוץ גניגר, כתב סיפור ראשון. הסיפור נשאר במגירה במשך שישים שנה ויותר, עד שלאחרונה גילו בו עניין מתרגמים מיפן, ובעקבות זאת החליטו בהוצאת צלטנר להוציאו לאור.
מידותיו הקטנות של הספר ורכּוּת הכריכה חוֹברוֹת לבהירוּת האופפת אותו חוץ ופנים ולאיכות האיורים, ומשפיעות על הקורא שלווה פיוטית. זו עומדת בניגוד מכאיב לשמו של הספר - מחשבות צימאון.
הסיפור חסכני. רק בחלק מהעמודים מופיע טקסט, ותמיד בן שורות ספורות, ללא הסברים או תיאורי עבר. הגיבור - נער החי בבית ספר שעבורו הוא בית ('כיתה' קיבוצית?). בגוף ראשון ובלשון מינימליסטית הוא מתאר מפגשים (קשים כמו גם מפתיעים ומענגים) עם בני גילו, דומים לו או שונים ממנו, כשאמת המידה המשמשת אותו היא הצורך והיכולת לחשוב מחשבות צימאון ומשמעותם המטפורית; הצמא לקשר, הצמא לחברוּת, הצמא לאמת ולהתרוממות הרוח שבחשיבה - וברוויה.
את הספר המעודן ומעורר המחשבה הזה מלווים איוריה בצבעי מים ענבל לייטנר. הגוונים מרומזים, שקופים. יפה לראות את המספר ואת הנערה שהוא אוהב, צועדים בעיניים עצומות, על אותו גל שקוף, זה לקראת זה.
מחשבות צימאון מתאים לבני נוער צעירים, למתבגרים, ולמבוגרים שימצאו בו את עצמם.
נירה לוין