ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
הנעליים של אדון מינאסה
כתבה: רונית חכם
ציירה: שחף מנאפּוֹב
מועדון תרבות 2013 - ספריית פיג'מה
26 עמוד, מנוקד
'כל ערב, כשאמא משכיבה את נועה ויובל לישון, היא מספרת להם סיפור. היא אוהבת לספר להם סיפורים על דברים שקרו בארץ אחרת, רחוקה, הארץ שנולדה בה. לפעמים יש לה דמעות בעיניים. יובל שואל אותה למה היא בוכה, ואמא אומרת שהיא מתגעגעת לארץ הישנה. יובל אומר שבכלל לא צריך להתגעגע למשהו שהיה פעם, ובכל זאת הוא אוהב לשמוע את הסיפורים שלה'.
ערב אחד טען יובל שאת הבובה הישנה של נועה צריך לזרוק כי החדשה יפה ממנה. נועה התנגדה, והזכירה ש'סבתא אָגֶרנֶש תפרה אותה!' אמא התערבה והציעה לספר סיפור על נעליים ישנות - הנעליים הישנות של אדון מיאנסה.
עד כאן סיפור המסגרת, ומכאן והלאה הסיפור הפנימי, על אדון מיאנסה, שנעל תמיד אותן נעליים, אפילו במסע הארוך אל הארץ החדשה 'שהיא כמו חלום'. כשהגיע לארץ החדשה, וכבר היו לו נעליים חדשות, החליט אדון מיאנסה לזרוק את הישנות. אבל ההן, הישנות, חזרו והופיעו בפתח ביתו, משום שכל מי שראה אותן הכירן והחזירן לבעליהן. אדון מיאנסה הבין שלא יצליח להיפטר מנעליו הישנות, מצא להן תפקיד והשאיר אותן ברשותו.
המעשייה ששמעו יובל ונועה מבקשת לחדד את המודעות לחלקם של ישן וחדש בחייהם של אנשים שעקרו ממולדת אחת ובאו למקום שיהיה מולדתם החדשה - וכמובן, אין מדובר רק ברמה החומרית.
אף שמתחת לכותרת בעמוד הפנימי כתוב 'על פי סיפור עם אתיופי שסיפרה הילדה יָשִׁיטוּ אַמסָלוּ', יובל ונועה (מאוירים כשחומי עור) הם פשוט ילדים וסביבת החיים שלהם בלתי מתויגת. בסיפור עצמו אין נזכרות המילים 'אתיופים' ו'אתיופיה', שאינן רלוונטיות למשל וללקחו. נעליים ישנות מטפוריות מצויות בחייו של כל אדם, בכל מעבר או שינוי, תהיה מולדתו אשר תהיה.
הנעליים הישנות של אדון מינאסה מתאים לבני חמש עד שבע.
נירה לוין
ציירה: שחף מנאפּוֹב
מועדון תרבות 2013 - ספריית פיג'מה
26 עמוד, מנוקד
'כל ערב, כשאמא משכיבה את נועה ויובל לישון, היא מספרת להם סיפור. היא אוהבת לספר להם סיפורים על דברים שקרו בארץ אחרת, רחוקה, הארץ שנולדה בה. לפעמים יש לה דמעות בעיניים. יובל שואל אותה למה היא בוכה, ואמא אומרת שהיא מתגעגעת לארץ הישנה. יובל אומר שבכלל לא צריך להתגעגע למשהו שהיה פעם, ובכל זאת הוא אוהב לשמוע את הסיפורים שלה'.
ערב אחד טען יובל שאת הבובה הישנה של נועה צריך לזרוק כי החדשה יפה ממנה. נועה התנגדה, והזכירה ש'סבתא אָגֶרנֶש תפרה אותה!' אמא התערבה והציעה לספר סיפור על נעליים ישנות - הנעליים הישנות של אדון מיאנסה.
עד כאן סיפור המסגרת, ומכאן והלאה הסיפור הפנימי, על אדון מיאנסה, שנעל תמיד אותן נעליים, אפילו במסע הארוך אל הארץ החדשה 'שהיא כמו חלום'. כשהגיע לארץ החדשה, וכבר היו לו נעליים חדשות, החליט אדון מיאנסה לזרוק את הישנות. אבל ההן, הישנות, חזרו והופיעו בפתח ביתו, משום שכל מי שראה אותן הכירן והחזירן לבעליהן. אדון מיאנסה הבין שלא יצליח להיפטר מנעליו הישנות, מצא להן תפקיד והשאיר אותן ברשותו.
המעשייה ששמעו יובל ונועה מבקשת לחדד את המודעות לחלקם של ישן וחדש בחייהם של אנשים שעקרו ממולדת אחת ובאו למקום שיהיה מולדתם החדשה - וכמובן, אין מדובר רק ברמה החומרית.
אף שמתחת לכותרת בעמוד הפנימי כתוב 'על פי סיפור עם אתיופי שסיפרה הילדה יָשִׁיטוּ אַמסָלוּ', יובל ונועה (מאוירים כשחומי עור) הם פשוט ילדים וסביבת החיים שלהם בלתי מתויגת. בסיפור עצמו אין נזכרות המילים 'אתיופים' ו'אתיופיה', שאינן רלוונטיות למשל וללקחו. נעליים ישנות מטפוריות מצויות בחייו של כל אדם, בכל מעבר או שינוי, תהיה מולדתו אשר תהיה.
הנעליים הישנות של אדון מינאסה מתאים לבני חמש עד שבע.
נירה לוין