מאת: שלומית כהן-אסיף
אייר: יוסי אבולעפיה
ספרית פועלים 2012
24 עמוד, מנוקד

'יום אחד בא שכן חדש לגור בבית ממול.
הציצה גברת שושני מן התריס, מעכה את האף וכיווצה את העיניים.
'שכן מוזר!' חשבה, 'חובש כובע כעליז
ומחייך חיוך של מלפפון חמוץ'.'

ההתחלה לא בישרה טובות; השכן החדש הביא עמו גיטרה, חד-אופן, דרבוקה, חתול שחור, שלל כובעים מצחיקים ו- זר בלונים צבעוניים! איזה מן אדם הוא זה? מה יהיה טיבם של יחסי השכנות בין הזר המוקיוני לגברת שושני המהוגנת?
חייה של הגברת שושני, שדמותה המאוירת מעידה שכבר איננה נערה, סובבים סביב שיח השושנים ששתל אביה בגינתה, וסביב קשר המכתבים שהיא מקיימת עם האב. היא שמרנית וצנועה בלבושה ובתסרוקתה, נראה שאינה חברותית במיוחד ומכונסת תמיד בביתה ובגינתה.

כדרכה של שלומית כהן-אסיף, הטקסט שופע סמליות: הגברת שושני אינה פנויה ליצירת קשר רומנטי כל עוד אביה חי, ושיח השושנים ששתל בגינתה הוא מעין רמזור מהבהב המזכיר לה את קיומו. לשושנה חדשה המלבלבת על השיח הגברת שושני אומרת מה שהיא מקווה לומר לעצמה באחד הימים: 'רק אתמול היית ניצן מקופל והנה את שושנה'. בשושניה-ילדיה היא מטפלת במסירות, ומוכנה לספוג מהם שריטות ודקירות. בינה לבין אביה יש מערכת יחסים יוצאת דופן בלשון המעטה; לכל מכתב שהיא שולחת לאביה היא מוסיפה עלה שושנה אדום: אולי זו דרכה לסמן לו, לאב, שימיה חולפים, ואם לא ישחרר אותה במהרה - היא עלולה לקמול? אישיותה הדוקרת היא זו המפוצצת את בלוניו של השכן החדש. הקוצים והבלונים הם סמלים לייחוד באישיותו של כל אחד מהם.
ואף על פי כן השכן החדש, בעיתוי מוצלח ובעזרת אישיותו הצבעונית שכולה שמחת חיים והומור, מצליח להצעיד את הגברת שושני לתקופה חדשה של לבלוב - לא רק על שיח השושנים.

צירוף טקסט של שלומית כהן-אסיף למכחולו של יוסי אבולעפיה אינו טבעי במיוחד; אצלה שובל של תוגת-מבוגרים, אצלו הומור אופטימי מתריס. התוצאה בכל זאת מוצלחת - איוריו של אבולעפיה ממקמים את הסיפור במישור הגלוי, היומיומי, מעמעמים את הד הצלילים הקודרים ורומזים על הסוף הטוב.

סיפור שמתחיל בבום... ונגמר בטראח! מתאים לבני ארבע עד שבע.
נירה לוין