כתבה ואיירה: גיל-לי אלון קוריאל
הוצאת הקיבוץ המאוחד 2012
24 עמוד, מנוקד

למדף הספרים המוצלחים לפעוטות נוספה פנינה: מאחורי הדלת יש שביל, ספרה החדש של המאיירת הוותיקה גיל-לי אלון קוריאל.
המספר הוא פעוט חינני המבקש ללכת אל סבתא. את הדרך מביתו לביתה של סבתא הוא מכיר היטב, וכשהוא יוצא מביתו הוא מצרף להליכה את המתבוננים-מאזינים תוך כדי הסברים על המסלול. האיור הראשון מציג חדר מגורים; אבא יושב על הספה וקורא עיתון, על הקירות תמונות – לא רבות מדי, לא עמוסות מדי. על השטיח כלבלב מתבונן בילד בעיניים ערניות. הפריטים בחדר ברורים לעין צעירה, אפשר לכנות אותם בשמות, נוח מאוד להאזין לתיאוריהם מפי מבוגר-מקריא או אף לתאר אותם ולשאול עליהם שאלות - כמו שאוהבים קטנטנים לעשות.

באיור הבא המטייל הקטן פותח את הדלת כדי לצאת מהבית, ובשלישי הוא נראה בשביל המוליך מדלת הבית אל השער. מאחוריו נראים ראשו של הכלבלב ורגליו של האב, משמע, הילדון נתון להשגחה. כל איור מכאן עד סוף הסיפור מראה חלק אחר של הדרך.

מתחת לכל איור טקסט קצרצר, מילה או שתיים עד משפט או שניים המתארים את הסביבה שבה צועד הילד בדרכו לבית סבתא. הטקסטים מכילים שמות עצם, פעלים, שמות תואר, מילות קישור, מילות יחס ומרחב, והם ברורים ומתארים במילים מה שמראה האיור. יש בתיאורים גם התייחסות למה שהילד שומע בזמן ההליכה ברחוב ('כשאני חוצה את הגן, הציפורים שרות'), לצל שגופו מטיל על אבני המדרכה ולמספרי הבתים ברחוב. המבוגרים ייהנו מהקריצות הקטנות החביבות שבשמות החנויות שברחוב. במס' 4 יש חנות ששמה 'הולכים על ארבע', במספר 6 – חנות של אופטיקאי ששמה 'שש-שש'. רגע לפני הכניסה לחצר של סבתא - כפולה רחבה מציגה את הרחוב כולו לאחר שהמתבונן כבר הכיר קטעים שונים שלו.
התחנה האחרונה היא הכניסה לחדר המגורים של סבתא, חדר שגם הפעוטות המתבוננים היו שמחים להיכנס אליו... כל כך הרבה פריטים ופרטים – אבל הכול כל כך ברור ומהנה את העין, וכל פרט מעורר להתבוננות, לשאלות, לשיחה!

פעוטות הם לקוחות קצרי רוח, שטעמם האמנותי אנין ודורש תשומת לב מלאה לכל שלב ולכל פרט ובאיור, כמו בחירת האובייקטים, גודלם, טכניקת הציור, עומס הפרטים וברירותם, עיצוב הדף וכמובן הזיקה לטקסט. גיל-לי אלון קוריאל מספקת למתבוננים איורים ממוסגרים, מאורגנים, המציגים סביבות מוגדרות שאפשר להתייחס אליהן בשמות (חדר המגורים, המסדרון, הכניסה, המדרכה, הגן, הרחוב, החנות, הכניסה לבית של סבתא וכו'). כל איור שומר על זיקה לקודמו באמצעות אובייקטים המופיעים בשניהם – מנקודות מבט שונות. בספר שילוב מוצלח, מענג, בין איורים המכבדים את יכולת ההתבוננות של פעוטות לבין טקסט ההולם את התפתחות הלשון שלהם.

על אף יתרונותיו הברורים של הספר - פטור בלא הרהור אי אפשר: מתי יוותרו המאיירים על דמותה המיושנת-סטריאוטיפית של סבתא? עד מתי יהיו הסבתות של הקטנטנים בני המאה ה- 21 תקועות באנפילאות שטוחות, עטופות בחצאיות צמר נטולות חן וחנוקות בצווארוני תחרה לבנים? האם כל נפלאותיה של סבתא תלויים בבגדיה המיושנים?

קישור לפרופיל אמנית ב'הפנקס' – על גיל-לי אלון קוריאל:
http://ha-pinkas.co.il/?p=3469

מאחורי הדלת יש שביל מתאים לפעוטות בני שנה וחצי עד שלוש.
נירה לוין