כתב: דרור בורשטיין
צייר: מאיר אפלפלד
עם עובד 2012
49 עמוד, מנוקד.

הספר הקטן, המעוצב, מזמין את הקוראים להפלגה מיוחדת במינה. נמל המוצא הוא כוס התה שמגיש אב לבנו החולה, והמסלול – סיור אסוציאטיבי מאוד, אימפולסיבי וסקרני, ללא תכנית מוגדרת מראש; איפה? בכל מקום שאפשר להגיע אליו בכוח המחשבה.

'עם כל לגימה התה הלך ונעלם מן הכוס. אבא יצא והבטיח לחזור עוד רבע שעה. הייתי לבד בחדר וחיכיתי שאבריא, אבל מרוב שחיכיתי נהייתי רק עצוב יותר.
ניסיתי לחשוב על דברים אחרים. איפה התה עכשיו? בבטן שלי? באצבעות? בציפורניים? אולי הוא עלה לראש? באוזן שמאל? בדם? בכל המקומות? אולי התה נמצא בכלל בתוך המחשבות שלי? אם אני חושב על תה, זה אומר שיש לי תה במחשבה?'

הילד אינו זז ממיטתו, ומפליג. התה עצמו מדליק את מנוע החשיבה והוא גם היעד הראשון בסיור המחשבתי. הספר מכיל את המסע כולו, את הרהוריו של הילד, את המראות המופיעים מול עיניו ונעלמים, את החניות הנחוצות להתבוננות בפרטים שנדמו מוכרים, ואת קפיצות הדרך לנקודות רחוקות, את המחשבות המתערבבות בדמיון ואת אלה הקשורות היטב למציאות. הילד שואל על מדע, על תהליכים, על פילוסופיה ועל מוסר ועל מטא-פיזיקה, ועל השאלות עצמן. הוא מסייר בממדים רבים של העולם המוכר לו ובמרחבי התודעה שלו עצמו. לא כל ההרהורים והמראות היו נוחים. לא בכל הנמלים בדרך נמצאו לו תשובות.
הטיפות אחרונות בכוס התה מחזירות את הספינה לנמל הבית.

מלווים את הטקסט איוריו של מאיר אפלפלד. באיורים בשחור לבן, יותר כהים מאשר בהירים, יש עמימות סמיכה, מטשטשת, המדמה את החלל שבתוכו שטות מחשבותיו של הילד. חלקם מייצגים תמונה כוללת של התוכן, חלקם ממקדים את המבט בפרט זה או אחר; אבל כולם אפופים באותה ערפיליות כהה, המצליחה ליצור תחושה של עומק ואף לייצג אובייקטים שחלקם אינם מתיישבים עם כהוּת: שמש זורחת, שדה פרחים, מים זורמים מברז, גשם.

את קהל היעד של הספר קשה להגדיר. דומה שהטקסט המנוקד אינו שולח אותו אל הקוראים הצעירים, אלא נוגע יותר לבהירות המחשבה של הקורא המצטרף. קורא בכל גיל.

כוס התה שלי מתאים לצעירים ולאחרים.
נירה לוין