כתבה: מֶטָה ויקטוריה פולר ויקטור
איורים: אבי עופר
מאנגלית: יואב כ'ץ
ידיעות אחרונות ספרי חמד 2012, בסדרה 'פרוזה קלאסי'
275 עמוד, לא מנוקד

כשהגברת הכבודה מֶטָה ויקטוריה פולר ויקטור (1831–1885) כתבה את יומנו של ילד רע, היא נתנה את רשות הדיבור לגיבור עצמו, פרחח בן טובים החי בחברה האמריקנית השמרנית של אמצע המאה ה- 19. ג'ורג'י האקט בן השמונה מספר בכנות על מעלליו בבית ומחוצה לו, על החרפה שהוא גורם לשלוש אחיותיו הבוגרות ועל מצבי המבוכה שלתוכם הוא גורר את הוריו. הוא חושף את הצביעות הנוגעת לשידוכים, וליחסים בין שכנים וקרובי משפחה. ג'ורג'י מספר על עולמו בעודו מדלג בין שתי נקודות מבט: זו הפרחחית-קונדסית וזו הנאיבית-שלומיאלית. התוצאה היא רצף מצחיק בדרך כלל של רעיונות, מזימות, חבלות ותאונות, כשכל אלה הופכים את חייהם של הסובבים את ג'ורג'י למתישים עד בלתי נסבלים.
כדי להעצים את ההומור ואת כוח המשיכה של הגיבור שלה, הסופרת האמריקנית העזה והשתמשה בשלל אמצעים: ג'ורג'י מספר על מעלליו בלשון עמוסת שיבושים, כמו כתיב שגוי, אין-ספור שיבושי לשון על רקע מורפולוגי ותחבירי, ושימוש עילג באוצר מילים, כולל ניבים וביטויים כבולים.

ג'ורג'י הוא אחד הוותיקים בחבורה מרשימה של גיבורים ספרותיים שובבים, בהם ילד ושמו אמיל מאת אסטריד לינדגרן, ו- תום סויר מאת מרק טווין. על כולם קראו בדףדף.

הרהור כפירה ראשון:
האם מישהו בדק בכובד ראש מה מצחיק את ילדי העשור השני של המאה ה- 21? האם הם דומים לקודמיהם במאה ה-19? האם תעלולנותו הבלתי נלאית של ג'ורג'י עדיין משעשעת?

ג'ורג'י הצחיק את בני דורו ואת אלה שבאו אחריהם גם 'בזכות' שפת הדיבור שלו ושפתו הכתובה, כפי שהן משתקפות ביומן. הוא כתב 'בטוּאַח', 'אני יִכתוב', 'נשפוּ לַבֶּפְנוֹכוֹ שלי עם מפואח', 'שלוש מכתבים', 'המיקדימה של השמלה', חיבאתי את התמונות' וכן הלאה. לפני מאה ושלושים שנה ביטויים משובשים כאלה לא ראו אור בדפוס, ובזה היה כוחם הקומי. כיום, חלק לא מבוטל משיבושיו של ג'ורג'י נשמעים בשפת הדיבור ואיש אינו מניד עפעף. עדיין יש להם פוטנציאל קומי?

הרהור שני, על התרגום ועל ההתאמה לקהל היעד:
ג'ורג'י הוא בן שמונה. בספר 275 עמוד, הוא אינו מנוקד, והוא בהחלט אינו הבחירה הטבעית של בני שבע-שמונה. האם בני עשר ומעלה ימצאו בו עניין?
ועוד: ג'ורג'י הנועז, העילג, חסר הגבולות, הצחיק את הקוראים בשלהי המאה ה- 19. מאה ושלושים שנה חלפו, והנוף החברתי והאופנתי השתנה לחלוטין. מה ילדים בימינו יודעים על מטפחות צוואר ('הטעם שלו במטפחות צוואר מבחיל')? על שמלות קרינולינה ('לבשתי את המסגרת קרינולינה הישנה של סו')? על משמעותם של 'חוגים' במשפט 'הם הסתובבו בחוגים שלנו'? ואם ממילא מכוונים את הטקסט לבוגרים יותר מגיל הגיבור, אולי היה מקום להערות שוליים מבהירות?

רבים זוכרים את יומנו של ג'ורג'י האקט מהימים שבהם התפרסם בהמשכים על דפי השבועון הארץ שלנו, בתרגומה מרוסית של דוידה קרול. אחר כך אפשר היה לקרוא אותו בספר ג'ורג'י מלך הצרות בהוצאת מסדה. הספר נעלם לשנים רבות, עד שהופיע עתה בתרגום חדש. הספר החדש נחתם באחרית דבר מאת עורכת הספרות לילדים ולנוער בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד - אוהדת נלהבת של מעללי ג'ורג'י האקט. האם ההחלטה המו'לית להוציא מחדש את הספר נשענת על נוסטלגיה?

עוד על הספר, על הסופר ועל המתרגמת –
http://www.haaretz.co.il/gallery/kids/1.1605726

יומנו של ילד רע מתאים לבני שבע עד עשר.
נירה לוין