כתב: אדוארד אורמונדרויד
איורים: ג'ואן רייסור
מאנגלית: עודד פלד
כרמל ילדים ונוער 2011
131 עמוד, לא מנוקד

דיוויד ומשפחתו עוברים לגור במקום חדש. אבא הבטיח לדיוויד ששם, מאחורי הבית ממש, עומד הר! 'דיוויד, שלא ראה הר קודם לכן, התקשה לשאת את המראה. הוא היה כה מתוח, ולא ידע אם הוא רוצה לצחוק, לבכות, או שניהם גם יחד. והדבר המופלא באמת בהר היה הדרך שבה התבונן בדיוויד [...] הוא עצם את עיניו, והיה נדמה לו שהוא שומע קול לוחש אליו, 'אם כך, בוא וטפס'.'
בספרות לילדים נעשית הכניסה אל עולם הפנטזיה בדרכים שונות. אליס נכנסה אל ארץ הפלאות בנפילה דרך מחילת הארנב, קונרד והדוד שלו, גיבורי שלושים וחמישה במאי, התחילו את מסעם אל הים הדרומי דרך הדופן האחורית של ארון הבגדים, וכמותם גם ארבעת גיבורי האריה, המכשפה וארון הבגדים. כאן, כמו בספרים רבים אחרים, המעבר לסביבת מגורים חדשה מספק את רישיון המעבר אל העולם הפנטסטי. דיוויד מתגנב דרך הפרצה שבגדר השיחים המקיפה את הבית, והולך אל ההר.
הנציג הרשמי של ממלכת הפנטזיה, המקבל את פניו של דיוויד, הוא עוף החול, ה- Phoenix (ציפור האש שבסוף חייה מכלה את עצמה באש וקמה לתחייה מן האפר). היצור האגדי התגלה כטיפוס ידידותי, אף כי יומרני: 'לא שאני מחפש מריבות, להיפך, המילים 'אוהב שלום' מתארות היטב את האופי שלי. יש לי נטייה למחשבות. אפשר למצוא אותי שקוע במחשבות בדרך כלל. יש לי שכל מפותח. אין ספק ששמת לב לסימן הגאונות הבולט על מצחי'. אחרי שעוף החול מגיע למסקנה שהחינוך שדיוויד מקבל – קלאסי, אמנם, אך מתעלם מבעיות החיים – אינו מספק, הוא מתחייב להשלים את החסר, והשניים יוצאים למסעות במרחב הפנטסטי. עלילת המשנה מוסיפה אִיום מצדו של מדען מרושע, ומזימת-נגד של הנער כדי להגן על ידידו המכונף. הסוף, כצפוי מהסוגה, מחזיר כל אחד מהגיבורים למקומו הטבעי. זה למציאות, וזה לממלכת הפנטזיה.
דיוויד ועוף החול ראה אור לראשונה ב- 1957. בשורה האחרונה על גב הספר אומר המוציא לאור: 'זה ספר נפלא [...], שיגרום הנאה לכל מי שרק מתחיל לגלות את עולם הפנטזיה'. ייתכן שלפני 54 שנה היה הספר בבחינת חידוש לקוראים צעירים, אבל היום אינו כזה. כדי להגיע לקהל היעד האופטימלי, אל הצעירים ממש (תלמידי כיתות ב, ג), היה ראוי להוציאו כספר מנוקד ובאות גדולה.

אדוארד אורמונדרויד, סופר אמריקני, נולד ב- 1925. דיוויד ועוף החול הוא ספרו הידוע ביותר.
דיוויד ועוף החול מתאים לבני שבע עד תשע.

נירה לוין