כתב ואייר: ליין סמית
תרגם: משה רון
עם עובד 2011
32 עמוד, מנוקד

- אתה יכול לשחק בזה משחקי מלחמה?
- מה פתאום. זה ספר.
- הוא יודע לסמס?
- לא.
- לצייץ בטוויטר?
- לא.
- להתחבר בווי-פי?
- לא.'

מפתיע שהוא מופיע רק עתה: ספר המציג את חילופי המשמרות המתרחשים לנגד עינינו, בדמות מפגש בין אובייקט הולך ונעלם (ספר) ובין מחליפו האולטימטיבי (מחשב).
הגיבורים הם קוף הקורא בספר וחמור האוחז מחשב נישא. הקוף יושב בכורסה, החמור מתיישב מולו. החמור מצביע בתימהון על החפץ המוזר שבידי הקוף ושואל: 'מה יש לך ביד?' הקוף מסתפק בתשובה קצרצרה: 'זה ספר'. החפץ הלא-מוכר הוא מלבני, בדיוק כמו המחשב הנישא שלו, והחמור התקוע עמוק במחשכי הטכנולוגיה שואל על דרך גזֵרה שווה: 'איך אתה מגולל למטה?', 'אתה כותב אתו בלוג?', איפה העכבר שלך?'
תשובותיו של הקוף לקוניות, אבל הוא יודע לשלוף קלף מנצח. הספר שבידו הוא אי המטמון, והוא מראה לחמור קטע עוצר נשימה ממנו. החמור, אצבעו קלה על המקלדת, אינו שבע רצון מהעברית (הנפלאה!) המשובצת מילים שכבר אינן נשמעות. 'יותר מדי אותיות. אני אסדר את זה', הוא אומר, מעביר את הטקסט לעברית מחשֵבִית ואגב כך גוזל מהטקסט הקלאסי של רוברט לואיס סטיבנסון את טעמו ואת קסמו.
הקוף גדל הראש איננו מתרשם מאוסף הסימנים הסתום עבורו, וממשיך לקרוא בספרו. החמור, שארשת פניו איננה מחמיאה לאנשי המחשבים, אינו נשאר אדיש. הוא לוקח את הספר ומתחיל לקרוא, כדי להבין מה טיבו של החפץ הזה, שאין לו סיסמה ואף לא שם משתמש.
זהו רגע הניצחון של הספר. החמור, שהוא איש המחשבים ובן הזמן, נשבה בקסמה של ערימת הדפים ואינו מניח את הספר מידיו שעות ארוכות. עקיצה שנונה אחת אחרונה הננעצת בחמור-המחשבים מציגה אותו בקלונו-קיבעונו.

מי שמחפש סמליות ימצא אותה בחמוריותו של איש המחשבים בעל הקונספט המוגבל ובמצח הענקים החושב של הקוף, איש הספר. ניצחון הספר כאן הוא מוחלט, אף כי המנצחת העיקרית היא הספרות, כמובן, ולא הכלי שבו היא נתונה. את גזר הדין חורץ תוך משחק מושגים משעשע עכבר ציני קטן, המנהל חיי שלווה על ראשו של איש הספר - הרחק מן המשמעות העדכנית של שמו.
נירה לוין