סיפר: אנטון שמאס
צייר: דודו גבע
כתר ספרים 2011
28 עמוד, מנוקד

ידה של נסיכה הייתה גמולו של כל בר מזל שניצח בתחרות מלכותית: תחרות רכיבה, תחרות סיוף, תחרות המתנה המושלמת וכיוצא באלה. כך בסיפורי העם ובמעשיות שמקורם במזרח ואף במערב. בחלק מהסיפורים הנסיכה היא מרכז הסיפור, ובאחרים – כמו זה שכאן - ידה של הנסיכה משמשת רק בתפקיד אינסטרומנטלי: יש יד פנויה? קדימה, אפשר להכריז על תחרות! סיפור העם הערבי השקרן הכי גדול בעולם משתייך לסוג השני. לנסיכה ('יפהפיה ועדינה, בגיל החתונה') אין שום חשיבות; היא רק מספקת לאביה המלך הזדמנות לשעשוע בצורת תחרות כזבים.
שלושה אחים מכפר נידח ניסו לזכות בידה של נסיכה. הבכור והאמצעי נפסלו כבר אחרי המשפט הראשון, אך האח הצעיר (שבמקרה הזה לפי האיור היה גם האח הקטן) היה שקרן מופלא. למן הרגע הראשון ריתק את שומעיו בשרשרת חיננית של שקרים - כה מופרכים וכה חסרי שחר, עד שהמלך היה 'מבסוט מאוד', והחתונה נערכה בו במקום.
האיורים בספר שעשה דודו גבע הם עונג גם למתבונן התמים: הם מכניסים את הילדים למציאות צבעונית, רבת קשתות וקימורים, עקלקלוּת ופתלתלוּת, היא המציאות שממנה בא הסיפור. כל מבט באיורים מגלה רמז חדש, חידה חדשה. הקריצות הנכלוליות של דודו גבע מרעידות מחדש את אדמת הסיפור בכל פעם שהקורא מתפתה לשקוע בשלווה. בלב אחד האיורים חתום שמו של גבע באותיות המתחזות לעיטור בסגנון מזרחי.
הסיפור נחתם במשפט 'ובגלל ניסיונו בגידול סומסום ואבטיחים הוענקה לו משרת שר החקלאות'. אין זה ניסיון משונה לשעשע את הקוראים המבוגרים, אלא חצוצרה שמזכירה את ההקשר הפוליטי של הספר , שראה אור בראשונה לפני כשלושים שנה, על רקע מלחמת לבנון הראשונה. המתבונן-המתכוון יגלה את הרמזים הטקסטואליים והחזותיים, יעמוד חיש קל על זהות הדמויות ויעשה את הקשרים הנכונים.

המספר אנטון שמאס נולד ב- 1950, סופר, משורר, מתרגם ועורך. ערבי ישראלי נוצרי, יליד הכפר פסוטה שבגליל המערבי. כותב בעברית, בערבית ובאנגלית. כיום פרופסור באוניברסיטת אן ארבור במישיגן, ארה'ב.
המאייר דודו גבע 1950–2005, היה אמן מוכשר ורבגוני: צייר, מאייר, מחבר ספרי קומיקס, קריקטוריסט וסטיריקן.
השקרן הכי גדול בעולם מתאים לבני ארבע עד שבע, ולכל מי שלא הוציא דבר שקר מפיו.

נירה לוין