ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
נוח בלי מוח
כתבה: נירה הראל
אייר: עומר הופמן
הקיבוץ המאוחד 2011
24 עמוד, מנוקד
'פעם היה ילד ושמו נֹחַ אבל כולם קראו לו נח בלי מוח.'
הנה כך מתחיל הסיפור. כאן אי אפשר לעצור, נכון? גם קטנטנים ישאלו – למה?
'רק מכוניות עניינו את נח, והוא ידע איך קוראים לכל אחת מהן [...] החדר שלו היה מלא מכוניות קטנות, וכשנתנו לו דף ניר וצבעים, מה הוא צייר? מכוניות. לכן אמרו שמרוב מכוניות לא נשאר לו בראש מקום למוח, וקראו לו נח בלי מוח.'
הסגנון הענייני הפשוט של הפתיחה מאפיין את הסיפור כולו ועושה אותו זמין לאוזן צעירה מאוד: כמעט רק עובדות, רק מעט מאוד ממחשבותיהן של הדמויות ומקולו של המספר: 'ממש גועל נפש! פוגעים בבחור מסכן ובמקום להגיש עזרה, בורחים!', וגם 'מזל שדוקטור מרדכי שגר בשכונה עבר במקום'.
הסיפור, במתינות שאיננה גורעת מכוחו, עוסק בבעיה חברתית מוכרת: כינוי דָבֵק בילד, מתנפח ומשתלט על זהותו עד שאיש אינו רואה אלא את הכינוי. נח היה בר מזל, משום שנקרתה בדרכו הזדמנות להוכיח לסובבים אותו את יתרונו. נקודה ראויה לציון היא שגם בשעתו הגדולה של נח הוריו אינם חורגים ממנהגם. הם מתגאים בבנם ומפגינים את רגשותיהם, אבל אינם משסים אותו במי שהדביק לו את הכינוי הנבזי. עניינו של הסיפור אינו ב'תיקון' של נח ולא בהטפת מוסר לזולתו, אלא במתן הזדמנות לקוראים ולמאזינים לחשיבה אישית, פרטית.
נוח בלי מוח היה אחד מארבעה סיפורים שנכללו בספר פתאום נסגרה הדלת, עם עובד 1977. הוא חלק מסדרת הספרים שעליה התבססה תכנית האתג'ר - תכנית להדרכת אימהות לילדים בגיל הרך, שפותחה באוניברסיטה העברית, החלה לפעול ב- 1975 ועדיין פועלת.
נח בלי מוח מתאים לבני שנתיים עד חמש.
נירה לוין
אייר: עומר הופמן
הקיבוץ המאוחד 2011
24 עמוד, מנוקד
'פעם היה ילד ושמו נֹחַ אבל כולם קראו לו נח בלי מוח.'
הנה כך מתחיל הסיפור. כאן אי אפשר לעצור, נכון? גם קטנטנים ישאלו – למה?
'רק מכוניות עניינו את נח, והוא ידע איך קוראים לכל אחת מהן [...] החדר שלו היה מלא מכוניות קטנות, וכשנתנו לו דף ניר וצבעים, מה הוא צייר? מכוניות. לכן אמרו שמרוב מכוניות לא נשאר לו בראש מקום למוח, וקראו לו נח בלי מוח.'
הסגנון הענייני הפשוט של הפתיחה מאפיין את הסיפור כולו ועושה אותו זמין לאוזן צעירה מאוד: כמעט רק עובדות, רק מעט מאוד ממחשבותיהן של הדמויות ומקולו של המספר: 'ממש גועל נפש! פוגעים בבחור מסכן ובמקום להגיש עזרה, בורחים!', וגם 'מזל שדוקטור מרדכי שגר בשכונה עבר במקום'.
הסיפור, במתינות שאיננה גורעת מכוחו, עוסק בבעיה חברתית מוכרת: כינוי דָבֵק בילד, מתנפח ומשתלט על זהותו עד שאיש אינו רואה אלא את הכינוי. נח היה בר מזל, משום שנקרתה בדרכו הזדמנות להוכיח לסובבים אותו את יתרונו. נקודה ראויה לציון היא שגם בשעתו הגדולה של נח הוריו אינם חורגים ממנהגם. הם מתגאים בבנם ומפגינים את רגשותיהם, אבל אינם משסים אותו במי שהדביק לו את הכינוי הנבזי. עניינו של הסיפור אינו ב'תיקון' של נח ולא בהטפת מוסר לזולתו, אלא במתן הזדמנות לקוראים ולמאזינים לחשיבה אישית, פרטית.
נוח בלי מוח היה אחד מארבעה סיפורים שנכללו בספר פתאום נסגרה הדלת, עם עובד 1977. הוא חלק מסדרת הספרים שעליה התבססה תכנית האתג'ר - תכנית להדרכת אימהות לילדים בגיל הרך, שפותחה באוניברסיטה העברית, החלה לפעול ב- 1975 ועדיין פועלת.
נח בלי מוח מתאים לבני שנתיים עד חמש.
נירה לוין