כתבה: לאה גולדברג
איורים: נטלי וקסמן שנקר
עם עובד 2011
32 עמוד, מנוקד

שנתיים לפני מותה פרסמה לאה גולדברג את הגרסה המתוקנת שלה לשיר הסיפורי המפוזר מכפר אז'ר, על בן כפר תמהוני מבולבל, שביקש לנסוע ברכבת מתל אביב לירושלים ולא הגיע עד היום. הטקסט עוּטר אז ברישומיה החסכניים של גולדברג עצמה.
המפוזר מכפר אז'ר הוא גרסה עברית, מתורגמת-מעובדת, של המפוזר מרחוב הבריכה מאת המשורר, המחזאי והמחנך הרוסי סמואיל מרשק. הוא 'עלה' ארצה בשנות השלושים של המאה העשרים, זכה לתרגומים אחדים ולשמות שונים, עד לגרסתה המתוקנת של גולדברג מ- 1968, זו הנחשבת היום קנונית.

'המפוזר' הוותיק זכה לאחרונה באדרת חדשה ומוצלחת, שתפרה עבורו בכישרון רב המאיירת נטלי וקסמן שנקר. הסביבה המאוירת שבתוכה מתנהלים חייו ה'חדשים' של המפוזר שונה לחלוטין מקודמתה; היא צבעונית, גדושה פרטים ומוסיפה אינפורמציה ופרשנות, עד כדי כך שנוצרת תחושה שהיא היא הסיפור וששורותיה של לאה גולדברג הן חלק ממנה.
הקורא מוצא את עצמו בארץ הפלאות של השיר כבר בכפולה הראשונה: צומת אלנבי - בן יהודה בתל אביב של שנות השלושים-ארבעים, מוכר נקניקיות לבוש צחורים ולידו סיר בישול על גלגלים ולקוח מרוצה, ערב רב של מכוניות ומונית בנות התקופה, קטנוע-משא של תנובה, ילדים על תלת-אופן, עגלה המובילה קרח, ילדים במכנסי כתפיות, שוטר בחליפת חאקי שיהיה האב-טיפוס של השוטר אזולאי, ואפילו – בחיוך-חוצה-זמנים אל הקורא המבוגר – בומבה צור מפעיל פטיש אוויר ומתחיל לחפור את תעלת בלאומילך. בתוך הצפיפות הזו יש הרבה מרחב, דלילות של עיר לבנה חדשה. באמצע הצומת – המפוזר מכפר אז'ר. הוא חבוש בתוך קטנוע אדום, בלורית הצמר-גפן השחורה שלו מתבדרת ברוח, ומאחוריו נגרר קטן שבו כַּן ציור עירום, גרב אדום ותרנגולת.
הציפורים מלוות את המפוזר עד סופו הביש בקרון הרכבת המנותק. אין כפולה ללא יונה, תרנגול או תרנגולת, פעורי פה או פרושי כנף, המשרים על הכול אווירה של אנדרלמוסיה צווחנית, מטרידה לא פחות משהיא מצחיקה. גודל גופו של המפוזר, תנוחותיו המשונות, החפצים סביבו שהם דקים ורעועים וייפלו ללא ספק ברגע שנהפוך את הדף, כל מעלליו המאוירים בדייקנות – כל אלה יוצרים דמות מצחיקה וטרגית בעת ובעונה אחת. טכניקת הציור של נטלי וקסמן שנקר הולמת להפליא את הדמות מכמירת הלב. יתרה מזו, היא מגחיכה את כולנו, שכל חיינו עוברים עלינו בעולם לא יציב, אבסורדי, צופר ומצפצף. גם אנחנו בורכנו באי-יכולת לראות ולהבין, גם אנחנו נוסעים ונוסעים, ונשארים בזו העיר.
יופי של ספר, לבני שלוש ומעלה ולנוסעים בכל גיל.
נירה לוין