הרפתקאות דניס

כתב: ויקטור דרגוּנסקי
איורים: אבי כץ
מרוסית: דינה מרקון
ספרית פועלים 2011, סדרת 'ניצן' לקורא הצעיר
93 עמוד, מנוקד

'נשארתי לבדי מול הדייסה. טפחתי עליה בכף. אחר כך המלחתי. טעמתי – ממש אי-אפשר היה לאכול אותה! אז חשבתי שאולי חסר סוכר. זריתי אבקת סוכר, טעכמתי... הטעם נעשה עוד יותר גרוע. הרי אמרתי, אני לא אוהב דייסה. נוסף לכול, היא הייתה סמיכה מאוד. אילו הייתה נוזלית, הייתי עוצם את העיניים ושותה אותה. אז הוספתי לתוך הדייסה מים רותחים. היא עדיין נשארה חלקה, דביקה ומגעילה. והעיקר, כשאני בולע, הגרון שלי מתכווץ מעצמו ודוחף את הדייסה הזאת בחזרה. נורא מרגיז! הרי מתחשק לי ללכת לקרמלין!'
דניס יודע שהבילוי עם אמא תלוי בבליעת הדייסה. הוא מוצא פתרון ומרוקן חיש קל את הצלחת, אבל רגע לפני היציאה מן הבית נכנס שוטר. דניס מבין שהביקור הזה אינו מבשר טובות; אכן, מאחורי השוטר עומד אותו עובר אורח ביש מזל, שהדייסה נקוותה בגומה שבכובעו... 

הילד דֶניס הוא תערובת משעשעת של פגע רע חסר מצפון ושל שֶׂה תמים שכולו כוונות טובות. יש לו אב ואם, הוא לומד בבית הספר ומבלה עם חבריו בתנועת הנוער. הרפתקאות דניס הוא לקט סיפורים בגוף ראשון על חייו של דניס, המסופרים בקול תם ולעיתים מיתמם, בתוספת דמעה או קריצת עין פרחחית, לפי הצורך...
דניס בא לעולם ברוסיה של 1961, שלושים שנה לפני התפרקותו של הגוש הקומוניסטי. עיניהם של יוצאי ברית המועצות לשעבר אורו כששמעו על הספר החדש. הם, שגדלו על הסיפורים האלה, זוכרים לטובה את הילד השובב, ואפילו את מוסר ההשכל שהוריהם ומחנכיהם השכילו לחלץ מכל אחד מהסיפורים. 

הרפתקאות דניס מעלה לא מעט שאלות על תרגום ועל התאמת ספרות לילדים. הטקסט מלא בסַמָנֵי תרבות, הבונים עבורנו את תמונת עולמו של דניס: המחירים נקובים ברובלים ובקופייקות; בארוחה אוכלים קציצה נוסח קייב; התלמידים חוששים לקבל ציון ארבע (אחד פחות מחמש, הוא ה'מצוין' בשיטה הרוסית), הבילוי המועדף הוא טיול בקרמלין. צבע העניבה בתנועת הנוער של דניס - אדום. הגישה החינוכית שמשמיעה המדריכה בתנועת הנוער שונה מזו שאנחנו מכירים: 'הנכשלים או העצלנים, צריך לכסח אותם. הבנת? צריך להופיע ולומר עליהם דברים כאלה שכולם יצחקו, זה יפקח את עיניהם. [...] הילדים האלה פשוט יתחילו לחשוב, יהיה להם לא נעים והם ישתפרו'. שוטר כועס מטיח באמו של דניס - 'המדינה מספקת לכם דיור חדש, עם כל הנוחיות'. השמות כמובן רוסיים טיפוסיים – מישקה, בוריס סרגייביץ', ראיסה איבנובנה, אבל כמו שילדים ישראלים בימינו לא יודעים דבר על הקרמלין, או על השיטה שלפיה 'המדינה נותנת דירות', כך ייתכן שלא יקלטו את הקשר בין דניס לדניסקה, בין אנדרי לאנדריושקה (סביר להניח שילדים שמוצאם ממשפחות עולים יקבלו את המעברים הללו ביתר טבעיות). ומה הם 'מגזין לילדים', או ה'סאטיריקנים' שדניס וחברו רוצים להיות? 
הרקע התרבותי והתקופתי של ספר צריך להילקח בחשבון בעיקר כשמדובר בספרות לילדים צעירים, שיֶדַע העולם שלהם מוגבל, ושיכולתם להשלים פערים מוטלת בספק; בעיקר כשמדובר בתרבות שהילדים לא נחשפים אליה באמצעות ספרות או תכניות טלוויזיה, והולכת ומטשטשת גם בזיכרון הוריהם. ייתכן שעריכה מוקפדת יותר, כמה ויתורים או לפחות הערות שוליים היו מונעים תסכול ומגבירים את זמינות הספר לקורא הישראלי בן השבע-שמונה.
ויקטור יוזפוביץ' דְרָגוּנְסקי, 1913 – 1972, היה סופר לילדים ושחקן יהודי-רוסי. לפני שנולד היגרו הוריו לארצות הברית, אך חיי העוני בניו יורק החזירו את המשפחה למולדתה כשהיה פעוט. בבגרותו למד תיאטרון, הופיע במוסקבה כשחקן וכליצן בקרקס, הלחין פזמונים וחיבר מערכונים לתיאטרון. ספרו הראשון לילדים, 'סיפורי דניס' (דניס היה שם בנו הבכור של דרגונסקי), ראה אור בשנת 1961 וזכה מיד להצלחה גדולה. הסיפורים, הנחשבים קלאסיקה של ספרות הילדים הרוסית, תורגמו לשפות רבות.
הרהור על בכורה:
כמעט שליש מהספר תופסים איוריו של אבי כץ, שביקש והצליח להתאים את איוריו לתקופת הסיפור עד כמה שאפשר. שימו לב לבגדים, לרהיטים, לאביזרים (עמ' 20, 28, 76 ואחרים). על אף תפקידו המשמעותי של המאייר, מי שמופיע לפניו על הכריכה הוא דווקא שמה של המתרגמת, דינה מרקון. 

ספרים מאותו מדף:
הרפתקאות דניס מצטרף לספרים שבמרכזם מספֵּר-ילד, המשתף את הקורא בשגרת חייו, ובתוך כך מספק גם למבוגרים מידע מעניין על ההורות שלהם ועל תפקודם בעיני ילדיהם. כמוהו ראו אור בשנים האחרונות אמיל עדיין אתנו, ניקולא הקטן, פשוש בריבוע, הנרי הנורא (קראו עליהם בדףדף). הרפתקאותיהם של הגיבורים אינן עוצרות נשימה כמו אלה של תום סוייר, והדמויות אינן לא-מציאותיות כמו בילבי, אבל דווקא העובדה שהסיפורים מתרחשים במישור הריאליסטי מגדילה את חִנם. 

הרפתקאות דניס מתאים לבני שבע עד תשע. 
נירה לוין