מאת: בוורלי קלירי
מאנגלית: מרטין קט
איורים: פול.א. זלינסקי
ספריית דן חסכן
הוצאת עם עובד

לי בוטס בן ארבע עשרה. הגירושים של הוריו עדיין מכאיבים לו, למרות הזמן הרב שחלף מאז שהם נפרדו. כשהיה צעיר יותר, נהג לי לכתוב יומן. עכשיו הוא קורא את הדברים שכתב בעבר וחושב על מה שקרה אחרי שההורים התגרשו. אבא שלו ממשיך לנהוג במשאית, אמא שלו גמרה קורס לאחיות ועובדת בבית חולים והוא עצמו מתחיל מחדש לכתוב יומן. באחד הימים מוצא לי כלב עזוב על חוף הים. הוא קורא לכלב 'פרא ' והידידות שמתפתחת ביניהם משנה את חייו. זהו מעין המשך לספר עטור הפרסים 'מר הנשו היקר'.

8 ביולי

פרא הוא שלי כבר שבוע שלם! אני מבריש את הפרווה שלו, נאבק איתו ושנינו רצים הרבה..אני תמיד חושב על היום שבו מצאנו את הכלב הנטוש הזה. כל יום אנחנו רצים קצת יותר רחוק מביום הקודם. עכשיו, בים, אני מתיר את הרצועה של פרא ואנחנו יכולים להאזין לקריאות של אריות הים. פרא אוהב לנבוח על אריות הים. יום אחד, בשעה שקיררנו את עצמנו לאורך החוף, מצאתי כדור גולף במצב מצויין. כשחיטטתי בין אצות הים על החוף, מצאתי עוד כדור. לאחר מכן, מצאתי כדור גולף בכל יום. רחצתי את הכדורים, ארזתי אותם בקרטונים של ביצים ומכרתי אותם. פרא תפס את העיקרון והתחיל לחפש אתי כדורי גולף. כשהיה מוצא כדור, היה לוקח אותו בפה ומפיל אותו ליד הרגלים שלי. אז היה נושא אלי את מבטו ומכשכש לא רק בזנבו הקצוץ, אלא בכל גופו. עד כדי כך הוא ציפה לסימני אהבה ממני. הייתי מחבק אותו והוא היה מלקק את פני בלשונו. ואז קרה משהו מוזר. רצנו ליד מגרש הגולף של העשירים כשפרא הבחין בכדור. הוא רץ אליו ,תפס והניח אותו לרגלי. ארבעה שחקנים התחילו לצעוק ולנופף באלות שלהם לעברנו. זרקתי את הכדור בחזרה וברחתי עם פרא. אחרי שנמלטנו משם, נעצרתי וצחקתי. פרא נראה מרוצה תמיד כשאני צוחק. לפעמים אני חושב שהוא החבר הכי טוב שלי. יש לפרא הרגל חדש. בכל פעם שאנחנו נעצרים הוא מניח את כף רגלו על כף רגלי. זה לא מקרה. הוא עושה את זה תמיד. אני חושב שהוא לא רוצה לעזוב אותי.

הכירו את הסופר