כתבה ואיירה: הלן סטפנס
עברית: גינה שימבּוֹרסקי
אגם הוצאה לאור 2011
32 עמוד, מנוקד

'היה היה פעם כלב,
שלא היה לו שם ולא היה לו בית.
היו לו רק
פרעושים,
אבל מי בכלל צריך פרעושים?'
על המדף העמוס של ספרי 'אני רוצה כלב' ראוי לפתוח מחלקה מיוחדת של סיפורי 'הכלב האסופי שלי'. פַּרְעוֹשֻעַ היה כלב רחוב, שלא התמזל מזלו ולא היו לו 'אנשים בשביל לטייל אתם'. הוא חי לבדו בעיר הגדולה, מצא פה ושם את ארוחותיו והתרוצץ בפארק. שם ראה עוד כלבים. 'לפעמים הוא ניסה להצטרף למשחקים של הכלבים האחרים, אבל האנשים המבוגרים שלהם אמרו שהוא מלא פרעושים וצעקו לו 'קישטה!' '.
חייו של פַּרְעוֹשֻעַ השתנו יום אחד, כשפגש ילד 'עם כדור, אבל בלי שום כלב'. ה'מבוגרת' של הילד הייתה תמיד עסוקה בטיפול באחיו התינוק, וכך הצליחו פרעושע והילד להתיידד. מפגשיהם הקבועים בפארק, על אף מחאותיה המזדמנות של ה'מבוגרת', הובילו לחברות אמיצה. מה יקרה כשמשפחתו של הילד תעקור לעיר אחרת? איך יצליחו הילד והכלב להתגבר על המבוגרים, שהפרעושים עיוורו את עיניהם ואטמו את לבם?
מה טוב שכלבים, גם המפורעשים שבהם, יודעים מה מצופה מהם על פי הקוד התרבותי המערבי, עושים את המעשה הנכון וזוכים בהכרה ובאישור כניסה למשפחה...
שמו של הספר במקור האנגלי הוא Fleabag (מילולית 'שק פרעושים'), כינוי עגה לאדם מלוכלך שהופעתו מוזנחת ופרועה. המתרגמת גינה שימבורסקי, שתרגומה לספר בהיר ומלא חן, יצרה את 'פַּרְעוֹשֻעַ'; השֵם הוא שילוב מוצלח של 'פרעוש' – המייצג את הזוהמה של חסרי הבית, ושל 'יהושע', חלק מ'יהושע הפרוע' המשמש את דוברי העברית ככינוי לאדם – לרוב ילד – מרושל, שציפורניו לא גזוזות ובגדיו ושערו סתורים.
ואגב יהושע הפרוע – כינוי הגנאי הזה, הנאמר לעיתים קרובות בביקורתיות מהולה בחיבה, בא לעולם ב- 1941 עם צאתו לאור של התרגום העברי לשטרובלפטר ('פטר הפרוע') מאת היינריך הופמן (1809–1894). הספרון הדק הכיל 'מעשיות בחרוזים' על ילדים שמעשי השובבות שלהם נגמרו באסונות איומים. על הכריכה הופיעה דמות נער ששערותיו הארוכות פרועות לשמצה, ואורך ציפורניו מפלצתי ממש, ללמד את הילדים באשר הם שלכלוך, רשלנות, פשע ועונש כרוכים לעולם זה בזה. המתרגם שהגה את הצירוף 'יהושע הפרוע' נותר אלמוני והדמות מוכרת בעיקר למבוגרים, אך הכינוי עודו בשימוש גם בעברית של ימינו. על היינריך הופמן ויצירתו כדאי לקרוא ב'ילדים גדולים – כרך 3 – בעיקר אירופאים' מאת יהודה אטלס.
הכותבת הלן סטפנס גדלה בבית מבודד בסביבה כפרית בצפון אנגליה. מאז ילדותה היא מציירת, וסבורה כי העיסוק שלה – איור וכתיבה לילדים – הוא העיסוק המרתק ביותר. הלן לוקחת אתה תמיד פנקס רישום קטן, ולעיתים קרובות הופכים הרישומים המזדמנים לסיפור. כך קרה כשביקרה במעון לכלבים בלונדון, שבו חיים כלבים הזקוקים לבית חדש. אחד הכלבים שראתה שם, נקי וחפוף לקראת המפגש עם בעליו החדשים, שבה את לבה. הסקיצות שציירה בשעת המפגש היו ההשראה לפרעושע. האיורים והסיפור שלובים היטב זה בזה; סטפנס הצליחה לצייר בדיוק מה שרצתה לסַפֵּר.

פַּרְעוֹשֻעַ מתאים למאזינים מגיל שלוש ולקוראים עד גיל שבע.

נירה לוין