אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
 

עד עצם היום הזה

כתב ואייר: טוני רוס
מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ
כנרת בית הוצאה לאור 2010
92 עמוד, מנוקד

מעשיות וסיפורי עם רבים התברכו בחיי נצח; הם יושבים בבטחה על מדפי הספרים כבר מאות שנים וזוכים שוב ושוב לעיבודים חדשים. טוני רוס, מאייר וכותב ותיק מאוד ומוערך, סיפר מחדש שמונה מעשיות שרובן ככולן מוכרות לכל ילד בעולם המערבי – כיפה אדומה, זהבה ושלושת הדובים, שלושה חזרזירים, ג'ק ושעועית הקסם, הלפת הענקית, השמיים נופלים, איש הזנגביל ושלושת התיישים.
רוס, כדרכם של מעבדים, הוסיף או שינה פרטים במעשיות ובכמה מהן אף הכניס תיקונים כדי להתאימן לרוח הזמן. כך, למשל, במעשייה על שלושת החזרזירים החליט להעצים את הכוח הנשי: החזרזיר השלישי, זה שבנה בית אבן ולא נכנע לזאב, הפך לחזרזירה חכמה וערמומית שהפילה את הזאב הרשע בפח, הכניסה אותו לסיר הבישול שלה והתענגה על סעודה לתפארת.
במקרה אחד לפחות השינוי שהכניס טוני רוס מזיק יותר משהוא מועיל: במעשייה 'כיפה אדומה' ניסה רוס להסביר למאזינים ולקוראים הצעירים למה התנהג הזאב בחביבות כשפגש את כיפה אדומה ביער ונמנע מלהתנפל עליה. 'הזאב היה רעב מאוד. התחשק לו לטרוף את הילדה בו במקום, אבל הוא נאלץ להתאפק כי בסביבה עבדו חוטבי עצים. לכן, במקום לטרוף אותה, פנה אליה ושאל לאן פניה מועדות' וכן הלאה. ההסבר הזה מיותר, שלא לומר חסר היגיון; למעשיות מערכת מוסכמות משלהן, והילדים – הפלא ופלא – קולטים אותן בחוש ומקבלים אותן. וכי עולה בדעתו של מישהו להסביר בגוף הסיפור איך נחלצה כיפה אדומה ללא פגע מבטן הזאב, או לספק נתונים בוטָניים על טיבו של צמח השעועית הקסום של ג'ק??
הרהור לרגע, על ענווה:
גרסת המקור האנגלית ערה לכך שטוני רוס אינו בעליהן של המעשיות, ונאמר בה כי רוס 'retold', כלומר סיפר אותן מחדש. בהוצאת כינרת העדיפו להתעלם מההיסטוריה הארוכה של המעשיות הללו, העניקו לו את הבעלוּת והעדיפו את 'כָּתַב'. 

עד עצם היום הזה
מתאים לבני חמש עד שמונה ולחובבי הסוּגה. 
נירה לוין