ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
דנבר
כתב וצייר: דיוויד מק'קי
מאנגלית: שוהם סמיט ואמנון כץ
כנרת בית הוצאה לאור 2010
24 עמוד, מנוקד
דיוויד מק'קי הוציא מתחת ידיו סיפור שיש לו מאפיינים של מעשייה, מהסוג שמרחפת מעליו עננה של אי-נחת המותירה בקורא פחד סתום.
דנבר, גיבור הסיפור, היה איש עשיר, 'עשיר מאוד. עשיר מאוד-מאוד': הוא גר בבית אחוזה גדול, היה לו נהג פרטי, היו לו גננים וטבחית והרבה עובדים אחרים שדאגו לכל צרכיו. דנבר היה שוֹעַ בסגנון פיאודלי: הוא ראה עצמו פטרונם של יושבי הכפר, העניק פרסים לתלמידים, חילק מתנות בחג המולד והשאיר את מיטב כספו בחנויות של כפר מגוריו. 'הוא תמיד היה שמח וטוב לב, וכולם אהבו אותו'.
את המשבר הצפוי בסוגה מחוללת דמות לא ברורה: זר לבוש בשחור סמלי המתסיס את תושבי הכפר כנגד מיטיבם. 'למה יש לדנבר כל כך הרבה כסף ולכם כל כך מעט? זה לא הוגן'. משנזרעו זרעי הרע שוב לא היה מנוס מפורענות. דברי הזר מצאו אוזן קשבת אצל תושבי הכפר החביבים - שפרנסתם באה להם בשירותו של דנבר - וגזלו את מנוחתם.
דנבר, ששמע מה אומרים עליו, נקט צעד מפתיע: הוא חילק את כל רכושו שווה בשווה בינו ובין אנשי הכפר, ארז את חפציו ועקר לעיר. ומה אתם סבורים, הכסף שנפל בחלקם של אנשי הכפר הביא להם אושר? כמובן שלא; חייהם השתנו לנצח, 'בלי דנבר לא הייתה בהם שמחה'. באותו זמן עשה דנבר חיל במקומו החדש, ובתוך זמן קצר התבסס והעשיר גם את שכניו החדשים.
הסיפור איננו מעשייה קלאסית; הוא איננו מתרחש 'אי פעם בארץ רחוקה', אבל הוא איננו רחוק מזה; הגיבור אינו מלך או נסיך, אבל אינו רחוק מזה; ה'אורח' הוא זר מסתורי שאינו חושף את מניעיו וכמו במעשיות הוא עשוי להיות התגלמות רגש כמו צרות עין או קנאה; הנמענים הם לכאורה קוראים צעירים, אבל הלקח מתדפק בעיקר על דלתות המבוגרים. וסוף הסיפור, כמו בסיפורי עם שסיפרו המבוגרים בלילות קרים סביב האח – כולל פנייה ישירה אל הקוראים, המתרָה בהם ומכניסה אמת חדשה (וחוסר בטחון) גם לחייהם.
לבני חמש עד שמונה.
נירה לוין
מאנגלית: שוהם סמיט ואמנון כץ
כנרת בית הוצאה לאור 2010
24 עמוד, מנוקד
דיוויד מק'קי הוציא מתחת ידיו סיפור שיש לו מאפיינים של מעשייה, מהסוג שמרחפת מעליו עננה של אי-נחת המותירה בקורא פחד סתום.
דנבר, גיבור הסיפור, היה איש עשיר, 'עשיר מאוד. עשיר מאוד-מאוד': הוא גר בבית אחוזה גדול, היה לו נהג פרטי, היו לו גננים וטבחית והרבה עובדים אחרים שדאגו לכל צרכיו. דנבר היה שוֹעַ בסגנון פיאודלי: הוא ראה עצמו פטרונם של יושבי הכפר, העניק פרסים לתלמידים, חילק מתנות בחג המולד והשאיר את מיטב כספו בחנויות של כפר מגוריו. 'הוא תמיד היה שמח וטוב לב, וכולם אהבו אותו'.
את המשבר הצפוי בסוגה מחוללת דמות לא ברורה: זר לבוש בשחור סמלי המתסיס את תושבי הכפר כנגד מיטיבם. 'למה יש לדנבר כל כך הרבה כסף ולכם כל כך מעט? זה לא הוגן'. משנזרעו זרעי הרע שוב לא היה מנוס מפורענות. דברי הזר מצאו אוזן קשבת אצל תושבי הכפר החביבים - שפרנסתם באה להם בשירותו של דנבר - וגזלו את מנוחתם.
דנבר, ששמע מה אומרים עליו, נקט צעד מפתיע: הוא חילק את כל רכושו שווה בשווה בינו ובין אנשי הכפר, ארז את חפציו ועקר לעיר. ומה אתם סבורים, הכסף שנפל בחלקם של אנשי הכפר הביא להם אושר? כמובן שלא; חייהם השתנו לנצח, 'בלי דנבר לא הייתה בהם שמחה'. באותו זמן עשה דנבר חיל במקומו החדש, ובתוך זמן קצר התבסס והעשיר גם את שכניו החדשים.
הסיפור איננו מעשייה קלאסית; הוא איננו מתרחש 'אי פעם בארץ רחוקה', אבל הוא איננו רחוק מזה; הגיבור אינו מלך או נסיך, אבל אינו רחוק מזה; ה'אורח' הוא זר מסתורי שאינו חושף את מניעיו וכמו במעשיות הוא עשוי להיות התגלמות רגש כמו צרות עין או קנאה; הנמענים הם לכאורה קוראים צעירים, אבל הלקח מתדפק בעיקר על דלתות המבוגרים. וסוף הסיפור, כמו בסיפורי עם שסיפרו המבוגרים בלילות קרים סביב האח – כולל פנייה ישירה אל הקוראים, המתרָה בהם ומכניסה אמת חדשה (וחוסר בטחון) גם לחייהם.
לבני חמש עד שמונה.
נירה לוין