מאת: עוזי בן כנען
ציורים: מיקי בן כנען
עטיפה: מישל קישקה
הוצאת כתר

בָּרָק גָר בְּבִנְייָן רַב קוֹמוֹת בְּתֵל אָבִיב. אִמָא שֶלוֹ מְהַנדֶסֶת וְאבָּא שֶלו צַיָר. הַסֵפֶר הזֶה הוא עָלָיו ועַל הַדְבָרים שֶקָרו לו בַּבַית וּבַּרְחוב, דברים של יומְיום, שֶהֵם גם הדברים המְעַנְיינים ביותר בָּעולם.

יֶלד בְּעָיָתי

המורה הזמינה את אבא לשיחה.
בארוחת ערב אבא סיפר לי
שהמורה אמרה שאני ילד בעיָתי. בעיָתי? שאלתי, מה זה בעיתי?
בעיָתי זה ילד שעושה בְּעיות, אמר אבא
והוסיף מֶלַח לַחֲביתה שלו, היא אומֶרת שֶאַתה מִתנַגֵד לכָל מַה שֶנעשה בכיתה, חולֵם בשעורים
ומצַיֵר במחברות.
הוא קצת..אמר עודד וסובב אצבע על המצח.
מה אני? קראתי אליו.
קצת קוּקוּ, צחק עודד.
ואתה קצת קָרַחת, הֶחזרתי לו.

אבא ביקש שנפסיק את השטויות ואמר: אני חיָב לְסַפֵּר לך בדיוק כָּל מה שאמרה המורה,
לַמְרות שיש דברים שלא יהיה לי קל להסביר.
הוא ביקש מֵעודד שיפסיק לַעשות רַעש עם הקופסה של העוגיות והמשיך:
המורה חושבת שאתה ילד מוזר. שקשה לך הרבה יותר מילדים אחרים ללמוד בכיתה רגילה עם דרישות
רגילות. היא אפילו הציעה שניקח אותך לבדיקה אצל אישה אחת שהיא כמו....רופאה.
מה, היא חושבת שאני חולה? שאלתי
לא, אמר אבא ועודד התפרץ ואמר בפה מלא עוגיות ,שזאת בטח רופאה שתבדוק אם יש לי
בכלל שכל בראש.

עודד, אמר אבא, לך בבקשה לחדר המעניֵן שלך!
אבל מענין לי פה, התעקש עודד.
אני אומר שברגע זה אצלך בחדר יותר מעניֵן!! אמר אבא והצביע לכיוון הדלת.
זה קצת מסובך להסביר, אבל אנסה,אמר אבא אחרי שהסתלק עודד.
הוא הוציא וַפְל אֶחָד בשבילו ואחד בשבילי.
הרופאה הזאת בודקת ילדים שמתנהגים בצוּרה שונה מאחרים.. אבל אף אֶחד לא מתנַהֵג כּמו שֶאחֵרים מתנהגים, קפצתי באמצע, כל אחד מתנהג כמו שהוא רוצה ולא כמו אחרים. נכון?
משהו כזה, הסכים אבא, אבל לא בדיוק.

חוץ מזה, המשכתי, בטח שאני לא מתנהג כמו הילדים האחרים בכיתה... זה בגלל שהם פוחדים מהמורה ומהמנהלת שחושבות שהן נורא חשובות וילדים הם סְתָם....ומשעמם לי שם נורא! המורה מדברת ומדברת ובכלל לא עושים שום דבר חוץ מלָשֶבת ולשמוע אותה. במקום להסביר כל מיני דברים בהתחלה,
היא שואלת בסוף, אחרי שהילדים כבר עשו משהו לא בסדר
מה, לא ידעת שכָּכָה לא עושים? יֵש לה קול של תרנגולת. ואתה יודע שהיא נורא צועקת? כְּאילו שאנחנו חֵרשים.

הכירו את הסופר