ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
זה לא ארגז
כתבה ואיירה: אנטואנט פּורטיס
נוסח עברי: עטרה אופק
הוצאת הכורסא, ידיעות אחרונות, ספרי חמד 2010
28 עמוד, מנוקד
הדבק המחזיק את דפי הספר הוא הפער שבין השותפים לדו-שיח: המבוגר רואה את צאצאו מתעסק בארגז פשוט, אבל הילד, בהיותו בעל דמיון ועולם פנימי עשיר, רואה הכול חוץ מאשר ארגז. לשיח המתקיים על בסיס הפער הזה אין שום סיכוי להתפתח:
- למה אתה יושב בתוך ארגז?
- זה לא ארגז.
- מה אתה עושה על הארגז הזה?
- זה לא ארגז.
- למה אתה משפריץ על הארגז?
- אמרתי שזה לא ארגז.
וכן הלאה. הכפולות, שבהן מופיע הילד כמו שהוא נתפס בעיני מבוגר ונמסרות שאלות המבוגר, מעוצבות בלבן ובחוּם קרטוני מַשְׁמים. הכפולות המראות איך הילד תופס את המציאות המשחקית שלו שבמרכזה הארגז ומוסרות את תשובותיו למבוגר – מעוצבות בכתום-צהוב-אדום-לבן. קווי המתאר של הארגז מסומנים בשחור בתוך הצבעוניות שבעיני הילד. הילד המשחק בארגז 'נוסע' בו כאילו היה מכונית, עומד עליו כאילו היה פסגת הר, מתיז עליו מים כאילו היה בניין העולה באש וכן הלאה. עבור הילד השקוע במשחק הארגז מייצג עולם ומלואו, אבל המבוגר רואה רק ילד וארגז חוּם.
השיחה אם כן מתקדמת רק בכיוון אחד: הילד, שמתחוור לו עיוורונו של בן שיחו הטרחן, מאבד אט אט את סבלנותו. על השאלה האחרונה – טוב, אז מה זה? – הילד עונה: זה הלא-ארגז שלי!
איוריה של פורטיס הם סכמטיים, מינימליסטיים ומדויקים, והספר אסתטי ו'נקי' מאוד. הכריכה, חזית וגב, מעוצבת כדופן עליונה ודופן תחתונה של ארגז, ועליה הכיתוב ההולם: 'משקל נטו 326 גרם' על הכריכה הקדמית, ו'צד זה למעלה' על האחורית.
לא ברור מי הם המאזינים הפוטנציאליים של הסיפור: כשקטנטנים ישמעו אותו – הם עלולים להחמיץ את הפואנטה שבסופו. כשישמעו אותו גדולים יותר – הוא עלול לגרום להם מבוכה עד כדי התנערות מן הסיטואציה המתוארת בו.
נירה לוין