כתבה ואיירה: פּוֹלֶט בוגן
מאנגלית: אפרת לב
מודן הוצאה לאור 2010
32 עמוד, מנוקד

לולו היא התרנגולת הכי קטנה בחווה: 'היא הייתה קטנה מכדי להטיל ביצים, היא הייתה קטנה מכדי לטפס על הגדר הגבוהה והיא הייתה קטנה מכדי לשחק בשדה התירס'.
לולו ידעה את כל זה, אבל כשאמא אמרה: 'את קטנה מכדי להתרחק ממני...' לולו לא יכלה להשלים עם העמדה הזו. כמו להכעיס ענתה לאמא: 'לא. אני גדולה ואני הולכת רחוק, רחוק.' אמרה ועשתה.

לא מעט סיפורים לילדים עוסקים במתח שבין התְלוּת בהורה המטפל לבין הדחף ההתפתחותי לעצמאות; ואם נתבונן בשלב הזה של הילדוּת מבעד למשקפי הסוגה, נאמר כי לא מעט גיבורים ספרותיים נקרעים בין ההזדקקות לכנפיה המגוננות של אמא לבין התשוקה לצאת אל העולם הגדול.

הדחיפה הספרותית להתנסוּת בהתרחקוּת מן האֵם מקורהּ לעיתים קרובות בסקרנות, או ברצון של הזאטוט לבדוק את גבולות יכולתו או את גבולות האמוּן של אמא; אבל במקרים אחרים היא כרוכה ברגשות קשים, כמו כעס על האֵם עצמה או עלבון; ומכיוון שמדובר בקוראים צעירים מאוד, אחת המוסכמות בסיפורים מן הקבוצה הזאת היא שיבתם הביתה של ה'מתרחקים' וקבלתם ברצון ובאהבה.

אחד הסיפורים הוותיקים מן הסוג הזה הוא מעשה באפרוח שהלך לבקש אם אחרת שכתב לוין קיפניס וראה אור ב- 1923. גיבור הסיפור הוא אפרוח (המתואר כ'שחור', ומלכתחילה יוצא דופן) שאינו שומע בקול אמא ואינו ממהר להתחבא תחת כנפיה. האם הכועסת מנקרת לו בראשו, והאפרוח הנעלב קורא: 'את אמא לא טובה, אלך לבקש לי אם אחרת!' זו ההזדמנות שלו לצאת ולחפש לו עולם טוב יותר; הוא בודק משפחות אחרות, משווה אותן לזו שלו, לומד מה שלומד וחוזר כלעומת שבא, ובפיו ההודאה: 'רק את אמא טובה! רק את אמא חביבה! אין כמוך עוד אמא טובה בכל האמהות!'

עוד אחד שהכריז 'אני הולך לי ודי' הוא מוקי, גיבור הסיפור הבלתי נשכח מוקי ברוגז עם אמא מאת ימימה אבידר-טשרנוביץ שראה אור ב- 1943. מוקי, המתואר כ'שד משחת' ו'שובב גדול', נקרא עם ערב לעלות הביתה. כהרגלו הוא עונה 'לא רוצה', ומאלץ את אמא לרדת לחצר, לאחוז בידו ולקחתו. מוקי הכועס אומר: 'אני ברוגז אתך, לא רוצה להישאר עם אמא כזאת, אני הולך לי ודי'. אמא, כדרכן של אמהות הבטוחות בעצמן, איננה מתרגשת. למוקי, שציפה שאמא תבקש ממנו להישאר, לא נותר אלא לחבוש את כובעו של אבא ולצאת מן הבית. אבל אל דאגה; בתוך זמן קצר מגלה מוקי שלא כל כך נעים להיות לבד בחושך ובגשם, והוא חוזר אל זרועותיה הסלחניות של אמא.

ב- 1995 הופיע אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי – מי כבר בכל העולם כולו יצליח בזה? שכתבה נורית זרחי. גיבורת הסיפור הלא-פשטני ששמו ארוך וחד-משמעי היא החתולה הקטנה פטוּניה, השקועה ברחמים עצמיים ובספקות. אחרי שהיא סופגת שוב ושוב ביקורת מאמה, החתולה הקטנה מגיעה למסקנה בלתי נמנעת: 'זה זה שחֲתוּלָאִמָא לא אוהבת אותי'. פטוניה מגיבה בבריחה מסוג אחר: 'והיא בכתה. בכתה החתולה הקטנה כל כך הרבה, עד שנמסה ונעשתה שקופה.' הסוף טוב כצפוי: ליקוק אוהב של אמא מחזיר לפטוניה את הביטחון באהבתה.

גם לולו, גיבורת הסיפור לולו התרנגולת הקטנה הגדולה, חוזרת הביתה, לאמה האוהבת, לא לפני שהיא מבינה שהמקום שהחליטה ללכת אליו, ה'רחוק רחוק', איננו מתאים לקטנים כמוה.

מתאים לבני שנתיים עד ארבע.
נירה לוין